חוט המשולש לפרשת ויגש
הכלל לקיים מצות פ״ור בזרע זכר או נקיבה אבל לא בפרטי המצות כיסראל • והנה ידוע דהאבו׳ קיימו כל המצו׳ כישראל • והוכיח הרמב״ן דדווקא בהיותם בא״י הי׳ להם דין ישראל• אבל בהיותס בשאר ארצו׳ הי׳ להם דין ב״כי ולפ״ז א״ס תי׳ הרא״ם דנסלמא לוי הי׳ בארץ בכען אצל אביו בחברון ששם היי לו דין ישראל שלא קייס פ״ור כ״א אס י״ל בן ובת וא״ש תי׳ הרא״ס הנ״ל משא״כ יוסף שהי׳ דר במצרים זה״ל דין ב״נ שאם י״ל בן או בת פטור מפ״ו לכן הי׳ אסור לשמש בשני רעבון להיות לו שני בניס ולכך אמר וליוסף יולד שני בניס דייקא בטרם תבא שנת הרעב : . ו ל פ ״ ז מבואר המשך הכתוב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעיס נפט וקשי׳ קושי׳ הגמ׳ בכללן אתה נעצא שבעים ובפרטן וכו׳ וצ״ל דיוכבד השלימה שנולדה בין החומות • וקשי׳ קושי׳ תוס׳ איך הי׳ רשאי לשמש בשנת רעבון * ואי כתי׳הרא״ס בחשוני בניס מותר ק׳ מיוסף דג״נ לא קייס מצות פ״ור והי׳ אסור לממס * ולכ״א ויוסף הי׳ במצריס שהוא ח״ל ואין לו דין ישראל רק ב״נ שאינה מצוה על פרטי המצות להיות לו שני בנים דווקא או זכר ונקיבה מטא״כ לוי הי׳ בא״י כנ״ל ; ו ע פ ״ ז יש ה בנ ה לדברי מהרש״א במס׳ תענית שס 0״כ ועי״ל דיוסף עדיין צא הי׳ מצוה על ב״ור ולכאורה תמוה אטו ב״נ אינו מצווה על פ״ור קודם מ״ת• ולדברינו מבואר דכווגתס על פרטי המצות אינ׳ מצווה כנ״ל : ו ע פ ״ ד הנ״ל יבואר מ״שכ התוס׳ סס בב״ב ד״ה תאומה הית׳ עם בנימין וז״ל ובמדרש אמר לתאומה נולדת עם כל שבט ושבט וכ׳ המהרש״א בח״א דכוונת התוס׳ בזה לתרץ דלא תקשי מה פריד מתאומה דגנימין דלמא מתה טרס ביאתן למצרים לכן לא נימנית ולכך כתבו דגמדרט איתא לתאומה נולדת ע ס כל שבט • וחזינן דלא רבי קרא זה נ״א בהנך בריבוי דאת ש״מ מסוס דהנך תאומות מתי׳ ואותן דרגי קרא הי׳ עמס בביאתן למצרים עכ״ל ולכאורה אין מזה הוכחה* דרש״י בחומש כ׳ דלדברי האומר תאומה גולדה ע ס כל שבט צ״ל שמתי׳ לפגי ביאתן למצרים עכ״ל* זטען עליו הרמנ״ן • פא״כ לזר vשהרי אמר ר׳ יהולא לאחיותיהן נשאו השבטים ואלה ה ס נסי גני יעקב ןא״כ א״ש דלא מנאן דהרי הכתוב אומר מלבד נסי בני יעקב עכ״ל* ולפ״ז אכתי׳ ק׳ קושי׳ מהלס״א מאי מקסי הגמ' דמאי פריך מתחומה לבנימין דלמא תאומה לבנימין נשאה לא׳
המשולש
מן הסכטיס ולכך לא חשיב לה שכבר היא בכלל נשי בני יעקב אבל התאומה דדינה עדיין לא נשאה ולפ כך נימנית בכללהשבעיס* והא דלא רבי קרא באינך תאומת מסוס שכבר מתי׳ קודם ירידתן למצרים כמ״סכ המרס״א כנ״ל* אולס א״א כדעת הרמב״ן סבהיותס נא״י הי׳ להם דין ישראל ממש לכל הדינים ־ שנצטוו עליהם לעתיד* א״כ א״אל דתאומה לבנימין נשאה א׳ מן הסנ טים שהרי בנימין נולד בעיל ככרת ארן לבא אפרתה סמוך לא״י • ומאז והלאה דרו בא״י עד מ א ס למצרים* ח״כ אפי׳ למ״ד ב״נ מותר באחותס הרי כל זננן סדרו בא״יהי׳ להס ד ן ישראל ממס שאסור באחותס : . ו ל פ ץ מבואר היטב המאמר ה׳׳ל דבאמת ר״ח ב״א ידע מיד שנוי דר׳ חמא דיוכבד השלימה אכן דק׳ לו קושי׳ התוס׳ בתענית דהא אסור לשמש בשני רעבון וא״ל כתי׳ הרא״ס דחסוכי בניס מותר ק׳ מיוסף ומש״ה תי׳ לו תחלה דתאומה נולדה ע ס דינה ועתה כשהקפה לו אלא מעתה תאומה נולדה עם בנימין שפיר השיב לו מרגליות היח׳ בידי ואתה רוצה לאבדת ממני דייק ואתת לשיטתך דקסי׳ לך מבנימי׳ והלא ה״ל דנשאה לא׳ מאחי׳ ס״מ דסנירא לך כדברי הרמב״ן דבא״י יש לתם דין ישראל ואסור באחותם ולפ״ז שפיר י״ל יוכבד השלימה ולוי ה»' בארץ כנען והי׳ לו דין ישראל ומותר לשמש בשני רעבון מצד מצו׳ פ״ור מסא״כ יוסף הי׳ במצרים והי׳ לו דין ב״כ שאינו מצווה על פרטי המצו׳ סל פ״ור ננ״ל• וא״כ בממ״נפ יש לי תי' על קישייתך דלסיטחך י״ל ספיר דיוכבד השלימה וכשחרצה לאבד מרגליות אחת תמצא שאחרת עולה יפה* ולא חזר ד׳ח ב״ח מתי׳ הראשק ולכך ל״ק אלא אי חזר משנוי קמא אלא שאמר דבממ״גע עולה א' משני התלוצי׳ ודו״ק :
לפרשה הג״ל ב י ״ ד סי׳ ר״מ בהג״ה וז״ל וי״א דאין אדס חייב בכבוד אבי אביו ואינו ג״ל אלא דחייב אדס יותר בכיבוד אביו מכבוד אבי אביו עכ״ל 1כ׳ הבית הילל ע״ד הרמ״א הנ״ל וז״ל ע׳ בפ״ק דמכות די״ב דמקשה הגמ׳ תני חדא אב שהרג את בנו בנו נעשה לו גואל הדס ותני אידך אין בנו נעשה לו ג״ה ל״ק הא בבנו והא בבן בנו אלמא מבואר בהדין דאינו מחויב כלל בכבוד אבי אביו עכ״ל • ג ס לכאורה תקשי על רש״י בחומש על פ' ויזבח זבחי' וגו׳ הביא המדרש ויזבח זבחי׳ לאלהי אביו יצחק ולא לאלהי .אבלהס מכאן שחייב אדם בכבוד אבין יותר מכבוד אבי
