חוט המשולש
לפרשת ויגש
הרפב״א האיך יפלגו כמציאות ’ ותי׳ לטעם קלוש יש ופליגי אי הף טפ ס או לא • וק׳ במאי פליגי רק לי״ל דלשיטתייהו אזלי דר״ס לסיטחו דס״ל בסיני נאמר ויו' לאיזה צירך רsו 7יעס הכחוב טע ס מצוה זו ״ אע״כ דקרא קמ״ל אין מילין בנ״ט והיינו דס״ל דלא אמרינן כתי׳ התוס׳ מפוס דלא אפשר בענין אחר וכו׳ ובאמת מהא לק׳ איך חייל איסור גיד על אליה אע״כ לאין בגילין בג״ט וליכא איסור אבר מה״ח רק על גיל חייב לען הלא והתורה חייב עליו וללא תימאמנ״ל דלמא משכתת לחייב על איסור גיר אחר סחיטה • ולכך הוליעצו טעס המצוה וממילא בעינן לומי׳ ליעקב סאסיר גילו מחייס ושפיר מוכח מזה לאין בגילין בנ״ט* משא״ג ד״י לשיטתם לס״ל לבני יעקב נאסר• וליכא הוכחה לאין נגילין ב ל ט ואי מכח קושי׳ התוס׳ לאיך חל איסור גיל על אמה״ח wוכחה דלא כפי׳ י״ל כתרוצס לא״א בע״א לליכא ר התוס׳ולו״ק עכ״לפח״ס: פוק חזי לריב״ח מלייק והכן טול ג״ה בפניהם ולכאורה> למאי הוצרך ליטול בפני הם הא יראו בעיניהם בשעת אכילה אם אינו ג״ה בתיכו רק דיוסף הי׳ מתיירא אולי יחשבו שניטל הגיל אחר הביטול וירך סנחבסל בגיד אסור ולכך מלייק טול ל ה בפניהם כמנתס קולס הבישול והמליחה ומזה מוכח דס״ללריב״ח ליס בגידין בנ״ט לאל״ה לא נאסר הירך אף אי נתבטל בגילו״ ולפ״ז א״ס לקאד.ר הגמ׳ וכמ״ל ל ה נאסר לב״נ* למלס״ל לריב״ח ע״כ כמ״ל יש בגידי! ב ל ט ע״כ ס״ל כמ״ל ל ה אסור לב״נ דלבני יעקב נאמר* דאי נימא דס׳׳ל בסיני נאמר אלא שנכתוב במקומו* א״כ ע״כ מלהסמיענו הכתוב טעם המצו׳ מסו׳ לאתי לאשמעינן לאין נגידין ב ל ט כלברי מו״ח הגאון ה ל ל ודו״רן :
והנה
שער
אשר
לפרשת ויגש ג רן׳ ד ל ב לף קכ״ג בעי מיני׳ אנא חלפתא מר׳ ״ קנינא בר אבא* בכללן אתה מוצא סכעיס ובערטן א״א מוצא אלא פבעיס חסר אחת א״ל חאלמה נוללת עם לינה לכתיב ואת לינה בתו • אלא מעתה תאומה נוללת ע ם בנימין לכתיב ואת בנימין א׳״ל מרגליות טובה הית׳ בידי ואתה רוצה לאבלה ממני הכי אמר ל*ח בר קנינא זו יוכבד סנולדה בין החומות עכ״ל הנ ה רבו התמיהות במאמר ה ל ל דכיון ד ד ע ר׳׳ח דזו יוכבד פהסלימה למה הסיב גתקילה דתאומה נולדה ע ס דינה* ולא הסיב
הטשולש
בג
כלמסיק לבסוף וגם י״לד על הלמו! יאתה רוצה לאבדה ממני* דהכי הל״ל ואתה אבדתי ממני סהרי באמת אבלה ממנו מפני הקופי׳ אלא מעתה וכו׳* וגס איך לא הדגים מיל בהך קופי' דאלא מעתה ואת בנימין : ת ר א ה לנאר הנ ל על מ »נו הטיב• »ןיזח’ לה נפרם המסך כוונת הכתוב נ ס ד ר סמית לכתיב ויהי כל נפס יוצאי ירך יעקב פבעים נפס ויוסף הי׳ במצרים״ די״לד אטו«עד השתא לא ילענוז דיוסף הי׳ במצרים ורפ״י נדחק בזה ״ ונראה לבאר: ע ״ פ גמ׳ לתענית־ מ״א ע״ב א״ר לוי אסור לשמש מטתו בשנת רעבון דכתיב וליוסף יולד פני בניס בטרם חבא פנ ת הרעב״ והקמה התוס׳ מהא דאמרינן 3גמ' ה ל ל ליוכבד דנולדה בין החומות הסלימה אלמא דלוי מימש מטתו בשנת רעבון* וכ׳ הב״י נא״ח סי׳ תקע״ד לתמוה על הרא״ם שתי׳ קופי׳ תוס׳ דלוי לפי פלא הי׳ לו כ״א ב׳ גני ם והלכה כב״ה דבעינן זכר ונקיבה ולכך הי׳ לו דין חשוכי בניס למותר לסמם• דאמרינן ה ת ס בגצל׳ לחשוכי בניס מותר לשמש ״ וע״ז תמה הב״י דא״כ גס יוסף הי׳ פרי לסמש מטתו מה״ט ללא הי׳ לו עדיין בניס עכ״ל הב״י ע״ס : ו א נ א אמינא להצדיק דברי הלא״ם דהנה נסתפקו המפרסים בהא דנצטוו ב״נ על מצות פ״ול אי נצטוו על כלל המצוה להוליד זרע או נצטוו כמן בישראל* ע״כפרטי המצוה כב״ס או כב״ה וכה״ג ספק זה ג ס בפאר המצו׳ סנצטוו ב״נ פנצטוו ג ס ישראל עליהם וע׳ מזה בהרמ״ל בהל׳ יטולי התורה • ונראה להביא ראיי דנ״נ לא נצטוו ע״כ הפרטים כמו בישראל* ממ״םכ רס״י בחומם פ׳ בראשית ב פ ^ ק סמען קול' וז״ל שהי׳ נסיו פורפת ממנו מתסמיס לפי שהרג את קין וכו׳* ותו כ׳ רש״1 מם ד״ה סבעיס ושבעה • וז״ל ובמדרש ב״ר לא הרג למך כלום ונשיו פורסת ממנו מסקיימו פ״ור לפי פכגזרה גזירה לכלות זרעו סל קין וכו׳ אמרו מה אנו יולדת לבהלה וכו׳ופי׳ המפרסיס סכ׳רס׳יי מסקיימו פו״ר דקודס לכן הי' אסורים לפרום מפום םב״נ נצטוו על פו״ר וק׳ צמ״ד שאף נפיס נצטוו על פ״ור א״כ בוודאי למך קיים פ״ור לכל הדיעות סהרי על ה ילדה לו ב׳ זכרים* וצילה ילדה זכר ונקיבה* אבל איך הותר לב׳ גפיו לפרום דלב״ט צילה עדיין 0 קיימה מצותפו״ר ולב״ה עדה עדיין לא קיימה מצות פ״ול• אע״כ מוכת מזה דב״נ לא נצטוו כ״א על הכלל ־
