נצטוו על אבר מן החי אף בעופות ולכך לשיטתו שפיר משני דתיקן להוציא מידי אבר מן החי לבני נוח. ודו"ק:
שער הקטן - לפרשת בראשית
איתא בילקוט שמעוני "אמר רבי ישמעאל לנחום איש גמזו את דדריש אכין ורקין למעוטי ואתין וגמין לרבוי "את השמים ואת הארץ" מאי דרשת ביה" ויל"ד על הא דהוצרך לומר את דדרש אכין ורקין למעוטי וכו' דהוא לכאורה שפת יתר:
ונראה לבאר דבע"כ הוצרך להביא גם כן דדרש אכין ורקין למעוטי וכו' עפ"מ דאית בגמ' פרק הרואה: "משה אמר לבצלאל: "עשה ארון ומשכן וכלים" ואמר לו בצלאל: "שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים" והיינו דאמר רב יהודה אמר רב בצלאל על שום הכי הוא נקרא שהסכים דעתו לדעת הקב"ה... ואמר ר"י אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נברא שמים וארץ" ונראה לחבר הנהו תרי מימרות דר"י אמר רב:
דהנה יש להבין במאי היו מחולקים משה עם בצלאל דמשה אמר ארון תחילה ובצלאל אמר משכן תחלה ונראה דפליגי בפלוגתא דהובא בילקוט, דפליגי ר' יהודה ורבי נחמיה: אי שמים וארץ נברא תחילה, או אור נברא תחילה, והאלשיך הקדוש כתב דמשכן היה נגד בריאת שמים וארץ והארן היה בתוכו לתת העדות הנקרא אור תורה נגד בריאת האור ואם כן בהא פליגי דמשה סבר כמ"ד אור נברא תחילה ולכך אמר ארון תחילה ובצלאל היה סבור שמים וארץ נברא תחילה ולכך אמר משכן תחילה:
ורש"י הקשה בפרשתינו: למ"ד שמים וארץ נברא תחילה היה לו לכתוב "בראשונה ברא אלהים את השמים וכו'", והמפרשים תירצו: דלכך כתב בראשית ברא א-לוקים להיות סופו תיבות אמ"ת שבהן נברא העולם כמו שאמר רב יהודה אמר רב הנ"ל: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נברא שמים וארץ". דהיינו צירף אותיות אמת מסופי תיבות שבראשית ברא א-לוקים ולפי זה מקושר היטב דבתחילה אמר רב יהודה אמר רב: "בצלאל על שם חכמתו שהסכים דעתו לדעת המקום", פירוש במה שאמר משכן תחילה דהיינו כמאן דאמר: "שמים וארץ נברא תחילה" וקשה קושית רש"י היה לו לכתוב "בראשונה וכו'" ולזה בא לתרץ במה שכתב ואמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות וכו' דהיינו אותיות אמ"ת מבראשית ברא א-לוקים וי"ל כתירוץ המפרשים כנ"ל:
והנה אית ברש"י בחומש בפרשת ויקהל: "הקדים משה אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר לך שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת" ומקשין המפרשים: למה באמת באמירת הקב"ה למשה לא רמז בהקדים מלאכת שבת והוצרך לרמז דמלאכת המשכן אינה דוחה שבת מקרא ד"אך את שבתותי תשמורו" כדאית בגמרא דבמת, ונראה לתרץ:
עפ"מ דידוע דלארון היה קדושה יותר ממשכן ואם כן לכך ברמיזת הקב"ה שאמר בתחילה משכן ואחר כך ארון לא היה באפשרי לרמז בהקדים אזהרת שבת כי היה מקום לטעות דדווקא משכן שהוא סמוך לו לאזהרת שבת אינו דוחה אבל מלאכת ארון שיש לומר קדושה יותר, דוחה שבת. אבל משה שאמר ארון בתחילה ואח"כ משכן שפיר רמז בהקדים אזהרת שבת לפי שמזה שהקדים מוכח שפיר דארון שהוא סמוך לו אינו דוחה שבת ומכל שכן משכן שהוא גרוע מארון בקדומה דאינו דוחה שבת:
והשתא איתא שפיר דבפשיטות לא יכול להקשות את השמים ואת הארץ מאי דריש בי׳ דהא מצינן למימר דלכך כתב "את השמים" להיות סופו תיבות "ברא א-לוקים את" כסדר אותיות אמ"ת שלא על ידי צירוף אותיות שלא כסדר לרמז דבאותיות אמת נברא העולם, ואגב דכתב "את השמים" כתיב גם כן "ואת הארץ". ולכך מדייק ואמר את דדרש אכין ורקין למעוטין וכו' אם כן בוודאי דרשת "אך את שבתותי תשמורו" למעט דבנין בית המקדש אינו דוחה שבת. וק' דצ"ל דאך דה"ל להקב"ה לרמז בהקדים אזהרת שבת כי היכי דרמז משה בזה וצ"ל כנ"ל לפי שהקב"ה אמר משכן תחילה והיה מקום לטעות ולכך לא היה יכול לרמז בהקדים וכ"ז קשה למה באמת אמר הקב"ה משכן תחילה והוצרך לרמז ב"אך", היה לו להקדים ארון תחילה וצ"ל דסבירא ליה כמאן דאמר שמם וארץ נברא תחילה ולכך אמר משכן תחיךה שהוא כנגד שמים וארץ כנ"ל וקשה קושיית רש"י דה"ל לכתוב "בראשונה" וצ"ל דלכך כתיב "בראשית" להיות סופו תיבות אמ"ת על פי צירוף אותיות כנ"ל ולפי זה כיון דכבר נרמז מלת אמ"ת אל פי צירוף "בראשית ברא א-לוקים", "את השמים ואת הארץ" מאי דרשת בהם וק"ל:
לפרשת הנ״ל
איתא בס' כתר שם טוב, טעם למה לא כתב "ויהי ערב ויהי בוקר" ביום השבת, מפני שנשים חייבות בקידוש היום ד"ת. והוא תמוה:
ונראה לפרש עפ"מ בילקוט תהלים בשם המדרש מ"מ נאמר "מזמור שיר ליום השבת" בשיר
