חוט המשולש לפרשת בחוקותי
חלה על מ ב ת ה וייכצ״ל דמגו דחל אערבות נזלא
נצטוו עדיין חייל כמי אפאר מצות והיינו דמ״פ כל
איפ יסראל לקחי על ערבות סנצ^גה ענפיו וק׳ א״כ
ה״ל להקדים גס טף ונשים וצ״ל דאינן בכלל
הערבות וח״כ גם גרים אינן בכלל ערבו׳ ולזה שפיר
אמר אח״כ אליך גוים יבואו דניון שהגרים אינו בכלל
ערבו׳ אינן קשים לישראל וודאי בשורה טובה הוא
לישראל ודו״ק :
״יי לפרשת בווקתי"י" ב ר י ש מם' חולין הכל סוחטין ושחיטתן כשירה ופריך הגמ׳ הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה דיענד א״ל רב אחא ברי׳ דרבא לרב אשי וכל הכל לכתחילה והרי הכל ממירן ה״נ דלכתחילה ״ והכתיב לא יחליפנו וכו׳ התם כדקתגי טעמא כו׳ וי״לד מדוע הקשה ר' אחא קושי' זו לר׳ אפי דווקא • ונראה דקוסייתו לרב אשי לשיטתו דווקא : ר ה ג ה התום׳ פם ד״ה וסופג מ' הקשו דה״לל סופג פ׳דהת׳תרי לאוי כתיבי ותירצו דחד בסלו וחד בסל חברו • ותמה המהרפ״א דהרי בתמורה מסיק מפוס דה״ל תרי לאוי ולא אתי חד ע׳ ועקר תרי לאוי* ותי׳ מחו׳ הגאון בספרו א״ח עפמ״פב התוס׳ שם לפרש דהא דמתיז ה ת ס כדקתני טעמא וכו׳ פי׳ ר״ת דה״ק ה ת ס כדקתני י' דלהכי ק תני הנל ממירן דמשמע לכתחילה לאשמעינן אפי׳ המיר במזיד תמורתו תמורה• דל״פארכעיס בכתפי' וכשר בתמי'* והנה בוודאי אי נימא דאם המיר במזיד אין תמורתו תמורה ל״פ כלל לומר דתמורה הוי לאו הנ״לע כיון דבעבר הלאו במזיד־ לא סתקיים העשה דוהי׳ הוא ותמורתו וכו׳ וא״כ א״ש קושי׳ תוס׳ דלספיג פ׳ וע״כ דהוי לאו ה ל ל ע וח״כ כבר מוכח דלא אמרינן ארבעים בכתפי׳וכ שד ולמאי הוצרך למיתני הכל ממירן לכתחילה* ולכך מתרצי דלעול׳אפשר לומר דתני הכל ממירן כמ״סכ ׳ ר׳׳ת והא דתני וסופג פ׳ משום דחד בסלו ויזל בסל חבירו ע״נ דפח״ח זצ״ל : ו ה נ ה הרמב״ם ז״ל כ׳ טעם אחר •סלוקין על התמורה אף דהןי לאו הנ״לע מפני שאין הלאו וע׳ סוין דהלאו הוא אף בציבור ושותפין והעשה חינה בציבור וסותפין• 7א״ע תמורה* ע״פ וככה״ג לא הוי לאו ה״נלע • ורס״י בתמורה שם הגיא לישנא אחרינא דגיסי בזה כס' הרמב״ם הנ״ל: ו ד ע ה איתי פסחים כ״ו האוכל חוק של הקדס במועד מעל* וי״א לא מעל• ויפנו פעה
•
Chut Hamschulusch.
המשולש
סר
כמה אוקימת' במה פליגי • ורב אשי מסיק דפליגי• בפלוגת׳ דרי״הג ורבנן דמ״ד מעל כר״יהגי וח!1 למפרקי׳ ולתסיקו תחת תבשילו • )יט־ס דס״לדחמ^ן מותר בהנאה והוי ממון ומ״ד לא מעל כרבנ׳* דס״ל דחמץ אסור בהנ א ה ולא הוי ממון• וב׳ התוס׳ מ״ט דמ״ד מעל הא כשיפדה יהי׳ שלו ״ ויעבור עליו בל יראה אלו מכאן הוכיח ר״י דהמשה חמץ כדי לבערו א״ע עליו מסוס דב״י ניתק לעשה וכ׳ בס״ות שאגת ארי׳ דמזה מוכח דלא כטעם הרמב׳׳סהנ״לדהיכי דלאואינו מוה לעשה לא מקרי לאו הנ״לע דהרי לאו דבל יראה ג״כ נוהג בנשים והע׳ דתשביתו א״כ כנסים דהוי מ״ע שהז״ג ע״ש• והנה הוכחה זו רק לתי׳ דרב אשי הנ״ל* ולפ״ז מבואר* דרב אחא בלי׳ דרבא ידע לת״ז קיפי׳ הגמ׳ והרי הכל ממירין היינו כדקתניטעמאוכפירש הנ״ל* דאתי לאפמעינן דאף במזיד תופס תמורה ואם דק׳ קופי׳ חוס׳ דהא כבר מוכח דאף במזיד תופס תמורה מתגי וסופג מ׳ אע״כ דהוי לאו הנ״לע* ידע לתיז כתי׳ התוס׳ די״ל דחד בסלו וחד בשל חברו* אכן עיקר קושייתו לרב אשי דס״ל ג פ ס חי ס פ ם דלאו דב״י ה1י נל״ע וק׳ מכ״ל דהוי נל״ע הא י״ל כפ׳ הרמב״ס* אע״כ צ״ל דס״ל דמוכח דהוי לאו הנל״עאע״פ שאינן סוין הלאו ועשה והוא )גדקאמר במתני׳ דתמורה סופג ל ול״ק סופג פ׳ וע״כ מסוס דלא אתי קד ע׳ ועקר תרי לאוי אלמא דש״ל דלא כש׳ הרמב״ם * וא״כ ע״כ ס׳ רב אשי דלא אמרינן חד בשלו וחל בשל חברו אלא הא לתנא וסופג מ׳ משוס דלא אתי חל ע׳ ועקר תרי לאוי וא״כ כבר מוכח מזה דאף במזיד תופס תמולה ולמאי תנא הכל ממירין לשון לכתחילה ומשני הג מ׳ ה ת ס כדקתני טעמא כדפי׳ לס״י ה ל ל* דלא שהאדם דשאי להמר עקד להכל לרישא וק״ל :
^טער
-הקטן
לפרשת בחקתי ה מ ו ר ה דף ד׳ ע״ב־ א״לאניי וכל לאוסטתק לעשה לח לקי והרי מימר דלאו שנ״לע הוא ולקי דתנן לא שהאדם רשאי להמיר אלא שאס המיר מומר וסופג את הארבעים • ומשכי הר׳ל תרי לאוי ולא אתי חל ע׳ ועקר תרי לאוי וג׳ רש״י ל״א גרס שאני ה ת ם דאהכי לוקה דהאי מימר לחו ש״בדכ״ע אסורי׳ להמיר והא אינו ס״ב דתציבור וסותפין א״ע תמורה״ כ״כ ו הנ ה הרמב״ס פ״א מהל׳ תמורה כ׳ בז״הל כל המימר לוקה פר אמ לרא יז R
