חוט המשולש לפרשת בחוקותי
זנוני מזנין וכו׳״ וכ׳ החיה׳ הקשה הר״י מאורליינס
דאמאי אלטריך בערוכין למילף לא״י למכור את בתו
כשהיא נערה מק״ו ת״ל מהכא מדאצטריך לאמה
דמעשה ידיה לאביה דאי יכול לזבנא השת׳ זכינו
מזנקונו׳* ואמינאלתרץקושי׳תוק' • די:נההרא״ם
נש׳ מספטיסדלמ״ד א״א מוכר לסא״ש הדקו״ל קושי׳
הגמ׳ ואימא קטנה דהיינו לאחר שמכרה כבר
לשפחות ויוצאה במיתת האדון • דאזי אין שייך לומר
השתא זבוני מזבין לה וכו׳ דל"מ מזבין לסא״ש •
אמנם באמת לק״מ קושי' הרא״ס וכ״כ מ״ח הגאון
בספרו א״ח דהא עיקר קושי׳ המקשן ואימא קטנה
משוס דמצי מזבין לה וא״כ אי נוקמא קרא בקטנה
דל״מ מזבין לה ה״ה בנערה דמ״ס נערה מקטנה
והוא פשוט :
,
ו ל פ ״ ן ממילא מבואר קושי׳ תוס׳ דשפיר אצטריך
ק״ו למילף דא״א מוכר את בתו כשהיא
נערה דאי מכח קרא דלאמה לא הוי שמעינן דהוי
אמינא דלעולס יכול למכור את בתו כסהיא נערה
וקרא דלאמה אצטרך היכי דכבר מכרה ויצאה במיתת
.האדון דא״י למכור לסא״ם כנ״ל ודו״ק :
ף ל פ ״ ן מבואר היטב שיטת רס״י בערוכין דוודאי
הך ברייסא דאמר יכול ימכור אדס את בתו
כשהיא נערה בלח״ת ע״כ ס״ל כמ״ד א״א )ווכר
לסא״ס מכח קישי׳ תוס׳ הנ״ל מדלא יליף מדאצטריך
לאונה • ולכך משני שפיר דהתס לא הדרא ומזדבנא
כר״ש כנ״ל* וממילא מבואר קושייתנו דלמ״ד אדס
מוכר לשא״ש ק׳ לרב דלית לי׳ הק״ו מנ״ל דא״א מוכר
את בתי כשהיא נערה דלרב לשיטתו דיליף מלאמה
דמעתה הבת לאביה • א״כ למ׳׳ד אדס מוכר לשא׳׳ם
^א״ה מוכח דא״א מוכר את בתו כשהיא נ ערה
מדאצטריך לאמה כקושי׳ חוס׳ הנ״ל ודו״ק :
ו ע פ ״ ן מבואר היטב* קושי׳ הגאין בעל הפ״י
בחדוסיו לקדושין דף ד׳ ד״ה אלא הכא חד
גופא וק״ל*.
שער
הקטן
לפר שת בהר ר ״ ח דף ט׳ ור׳ ישמעאל דמוקי בח״וק לקצ״ע סהוא מצוה פד״ס מנ״ל דמוסיפין מחול ע״הק נפקא לי' מועניתס את נפשותיכס מערב עד ערב״ א״ל אנא יה״כ שבת וי״ט וננ״ל ת״ל חשבתו את פבתכס מכל מקום* ור״ע דיליף דמוסיפ׳ן מחול ע״הק מקרא דנחו״ק האי ועניתם מאי עבד לה וכו׳ ו ל התוס׳ שס דלר״ע ילפינן תוק׳ שבת וי״ט ויה״ב
סד
המשולש
משביעת* והקשו תוס׳ שס ד״ה ור״י על הא דאמרינן פ״ק דמ״ק דלר׳ ישמעאל הלכתא למשרי ילדה• וא״כ ממילא זקיכה אסורה ול״ל קרא לתוס׳ שבת וי״ט ותירצו דאצטריך קרא דאי מהלכתא לא הוי נילף מיני׳ שבת וי״ט דאין דנין ק״ו מהלכה ואח״כ הקשו התוס׳ דא״כ מנ״ל להגמ' שס דר״ע לית לי׳ הלכתא דלמא ס״ל לי׳ להלכתא כמו ר׳ ישמעאל והא דאצטריך קרא דבח״וק כדי למילף מיני׳ מבת וי ׳ט ע״ש מה שדחקו בזה ונ״ל לתרץ קושי׳ תוס׳ בדרך נכון* לומר דהי׳ לו להגמ׳ הוכחה גמורה דע״כ ר״ע לית לי׳ ההלכתא : ע פ ״ מ דמקשי הרב בע״פי דלמאי דמסיק דר״ע מוקי קרא דועניתס לכדר׳ חייא בר רב מדפתי׳ עדיין ק׳ עד ערב תשבתו שבתכם מאי דריש בי׳ והוא תמוהלכאורהע״שמה סכדחק בזה : ע כ נ ״ ל דבאמת ר״ע ס״ל ג״כ דעיקר קרא דועניתס קאי לתוספת כמו דס״ל לר׳ ישמעאל רק ^ דק׳ ל״ל קרא הא נוכל למילף משביעת* אע״כ הוכית מזה דקרא אתי לן לארוי ג״כ הך דרשא בקרא דועניתם כל האוכל ושותה בתשיעי וכו׳ ואי הוי כתיב רק הךקרא דועניתס את נפשותיכם ב תפ עה מבערב* הוי אמרי :ן דקרא אתי לתוס׳ לחוד ובכוונה גלי קרא דתוס׳ י״הכ לארוי דלא נילף משביעי׳ ולגועט מבת וי״ט הוא דאתי וכרג תוס׳ שלאחר י״כ־ אבל השת׳ דכתיב עד ערב ותשבתו,שבתכם וידעינן מיני׳ כילהו תוס׳ זא״כ מוכח ספיר דליכא למימר לתוספת לחוד דל״ל קרא דנילף משביעת אי1״כ דאתי ג״כ לדרסא דכל האוכל ופותה בתסיעי וכו׳ וכה״ג ל״ק דל״ל דבח״וק לתוספת שביעית דנילף מסבת וי״ט ויה״כ ־ דאי לאו קרא בשביעית לא הוי ידעינן דלשא דחייא בר רב מדכתי׳ דכל האוכל ושותה 3ט׳ וכו׳ אלא הוי אמרינן דאתי קרא לתוספת לחוד כיון דלא הוי כ׳ קרא בשביעית : ו ה נ ה כ״ז אי אמרינן דר״ע לית לי׳ ההלכתא איל אי נימא דגם ר״ע אית לי׳ ההלכתא ג ט שביעית וקרא אצטריך למילף מיני׳ שבת וי״ט א״כ קושי׳ הר^פי במ״ע דל״ל לר״ע קרא דעד ערב תשבתו פבתכס למקרא דועניתס לחוד נדע דאתי לדרשא דחייא בר רב מדפתי׳וק׳יל:
אשר
שעד
ל^־שח בחקתי ב ה פ ט ר ה דפרשה זו ד׳ עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אלין גויס יבואו מאפסי
את
