חוט המשולש לפרשת בהר
א ל א דלס״ז ק' לפ״ד רם״' ד מתיז דלמ״ד חובה*
מ קי קרא דכי לא יהי׳ לו גיאל* כסא״א
י
לגאול• א״כ ק׳ למ״ד רכות מנ״ל להוכיח מזה
דרסות הוא 7למא בסא״א לו לגאול כנ״ל ואי דה״ל
דא״כ מאי רבותא* 7הא למאי דהעלנו ספיר
אסמעינן 7קרוכיס אחרים אע״פ שבי 7ס לגאול אינם
מחויבים לגאול כנ״ל:
ראררבהלפי הנחההנ״למיוסב• דהכה
לכאורה יס ראי׳לסיטת ר יהוסעדרסות
הוא עפ״מ 7מצ נו בגאולת סרה אחוזה נאמר רק
ובא גואלו הקרוב אליו וחו לא וממכר לנכרי נ תיב
אחר מאחיו יגאלנו או ד7ו או בן ד 7ו וגו׳*
דלכאורה י״ל 7הא בסלה אחוזה נתיב בריסא ״ הי׳
לו לכתוב סם י ו לולו או בן 7ו7ו וגו׳ וענצ״ל
דבסלמא בנמכר לנכרי סהגאולה היא חובה לכ״ע
מטעם סלא יטמע בן הנכרים א״כ אצטריך קרא
להאריך ולוולד סמתחילה מוטל החוב על הקרוב
קרוב קולס ואס לאו מוטל החוב על הסני* מסא״כ
בגאולה לשלה אחוזה סהוא רק רסות ולא חובה
כלעת ר״י הכ״ל • ורק קרא אתי לאסמעיכז סאם
יבא קרוב וירצה לגאול אין הלוקח יכול לעכב*
ולכך ל״צ להאריך 7יהי׳ איזה קרוב סיהי׳ לא יוכל
הלוקח לערבו* הרי ליש הוכחה לשיטת ל״י
לרשות הוא:
א כ ן עליין י״ל למזה ליכא הוכחה לאכתי י״ל
^ לגס בסלה אחוזה חונה על הקרוב הראסון
מ״מ בסאיגס בילו ועו מ בחיותו פטור הבן לולו
מםא״כ בעבד הנמכר לנכרי דאיכא הטעם כמי משוס
שלא יטמע בין הנכרים אסמעיכן קרא רבוחא
בשא״א ביל דולן מוטל החיוב מל בן דודו כדי שלא
יטמע בין העכ״וס* מסא״כ סלה אחוזה ר',ל מזה
מסוס לליכא האי טעמא* ולכך סתי׳ ארא וכהב
ובא גואלו הקרוב אליו וגו׳ למיני׳ סמעינן סאסא״א
ביל לולו חו נפטר הבן לולו ללא״ה ה״ל לרחמנא
להקליס לכתוב או דולו או בן לולו בסלה אחןןלן
המוקלס בנ״ל:
.
א ל א ללפ״ז עכ״פ מבואר קושייתנו ה ל ל לר׳
יהושע בנוקי קרא לאיש ני לא יהי׳ לו
גואל בסא״א לגאוללבאמת גס ל״י ידע מזה* אלא
לא״כ קסי׳ לי׳ דפשיטא הוא מאי אשמעינן בזה ואס
תמצא לומר לאשמעינן שאס א׳יא בילו דהקרוביס
אחרים פטורים מלגאול* לא״ב נפאל ההוכסה שני׳
במקומו למוכח דרסות הוא מסוס ל ל ב או דולו או
גן לולו לצ״נ בתחילה בסלה אחוזה • אע״כ לרשות
ונראה
הטשולש
סג
הוא כמשכ״ל דא״ל למזה ליכא הוכחה דלהכי ל״כ או דולו או גן לולו בסלה אחוזה לגלות לפטור הקרוב השני מן הגאולה בשא״א ביד הראשון לזה נודע כבר מוקרא דאיס כי לא יהי׳ לו גואלככ״ל• ללאאצטריך למ״ד חובה כ״א כשנאמר דאתי לפטור הקרוב השני כנ״ל• וא״כ הא לקאמר ר״י בגמ׳ ת״ל ואיש כי לא יהי׳ לו גואל כוונתו ממ״נפ דאת״ל דמיירי בסא״א לו לגאל א״כ נשאר במקומו הוכחה אחרת לרשות הזא ־ מקרא ללולו או בן דולו כלל* לל״נ בתחילה בשדה • אחוזה כ ל ל: ממילא מבואר בזה כוונת הרמב״ס ה ל ל ע פ נוסחא הישינה שהביא קרא ללולו או בן לולו הנאמר בנמכר לנכרי למזה מוכח בסלה אחוזה דהוי רשות כ ל ל ודו״ק : ו מ מ י ל א מבואר דברי רס״י בחומש אף דס״ל לדש״י כר׳ יהושע גס ר״י אפשר לומר דס״ל* דיש לפרס קרא דואיש כי לא יהי׳ לו גואל בפא״א* אלא דמוכח דרשות הוא מקרא דאו דודו או בן דולו הנאמר בנמכר לנכרי בלעת הרמב״ס הנ״ל וק״ל:
ולפ״ז
שער
המים
לפר שת בהר ב כ ״ ״ ר פ׳ בהר ל״י ב״ח בסס ר׳ אחא אער כ״ל חטאות סידר יחזקאל ומכולם לא חתם י אלא בגזל הה״ד ו הנ ה הנ תי כפי על בצעך מסה מזהיר לישראל וכי תמכרו ממכר לעמיתך המדרס תמוה ואמר דרסוני: . רנ ״ ל לבאר עפ״מ דאיתא בב״מ לס״א אמר רבא ל״ל דכ״ר לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה וכו׳ אלא לא לכתוב לאו כגזל ותיתי מהנך אלא לאן בגזל ל״ל לכובש שכר שכיר כובס ס״ש בהדי׳ כתיב לעבור עליו בטני לאוין* והנה הרמב״ס כ׳ לאו ללא תגזול ולא לכובש ס״ש ותמהו נושאי כליו להלא הגמ׳ מסיק לכובס ס״ס; ו ל כ א ו ר ה יש לייסב סיטת הדמב״ם עפ״מ סב׳ המהר״ס שיף* להאיכא מ״ד בג״מ דם״ל אין אונאה לפרוטת אלא באיסר וא״כ מאי מקפה הגמ׳ הא אפשר לומר לאצטריו לאו בגזל* דאי נילף מאונאה נימא ליו דמה אונאה רק באישר ולא בפרוטה ואצטריך לאו בגזל לעבור אף בפרוטה* וליישב קושי׳ זו י״ל דרבא לא תגזול לכיב 1ש״ס ס״ל ליס אונאה לפרוטת וא״כ הרמב״ס לשיטתי׳ 7פ׳ בפי״ב מהל׳ מכירה לאין אונאה לפרוטות כרב כהגק
