חוט המשולש לפרשת בהר
ולפי זה ממילא מבואר דלק״מ לרבי דמכ״ל ב״וא לי״ל דרבי ל״ד את כלל י וח״כ ל״ק כלל קומי׳ הגמ׳א״וב אמר רחמנא ולא בבו ואותו דמהיכי תיתי נמעט ב״וא אדרבה ק ה pת ס א^ ב״וא במשמע אי לא דרסינן את להקדים* ולכך דרס רבי לא תשחטו קרי' בי' לא תסחיטו לארוי שטעון . כרוז: ו ח נ ה ככאירה ק׳ לרבי דדרס יום אחד האמור באו״ב לטעון כרוז משמע דלית לי׳ הגז״ש דיוס אחד* וא״כ יום אחד האמור במעשה בראסית ל״ל ללבי אכן מבואר עפ״מ שכ' רס״י בחומש בע' בראשית ויהי ערב דהי בוקר לפי םדר הפרסה ה״ל לכתוב יום ראסון ולמה כתיב יום אחד לפי שהי״ הקב״ה יחיד בעולמו וכו׳* וא״כ י״ל ספיר לרבי דלהבי כתיב יוס אחד לארוי שהמלאכי׳ נבראו ביום שני ״ ולפ׳׳ז מבואר רס׳׳י בחומש כיון דכתבו הך דרשא דיום אחד במ״ב אתי לארוי סהקב״ה יחיד בעולמו וכו׳ וע״כ לה׳׳ל כבן זומא דדרס לגז״ש אלא כרבי דדרש ג ס יום אחד האמור בא״וב ליום המיוחד טעון כרוז וממילא אצטריךלזה ג״כ לא תשחטו לשון רבים קרי׳ בי׳ לא תשחיטו כדדרש רבי א״כ לא מוכח דאן< ב״וא במשמע• ולכךרס״י לסיטתו כ׳ בפ' אמור דא״וב אן< ב״וא משמע דל״ד את להקדים דהא רס״י ם״ל כרבי דע״כ ל״ד את כנ״ל : ו ה נ ה יעוין בפסחי׳ דף כ״ב דשמעון בן זומא ״ יליף מבעל השור נקי דמור הנסקל אסור בהנאה ומסיק לדידי׳ הנאת עורו מנ״ל יליף מאת בשרו את הטפל לבשרו וא״כ בן זומא לשיטתו דרס את וממילא יש לדרוש ג״כ אותו ואת בנו להקדים ובזה ליכא פלוגת׳ דלל׳ע ס״ל אף בגו ואותו במשמע וע״כ דדרס מלא תשחטו לאמי אף בנו ואותו וא׳׳כלא יכול למדרס לטעון כרוז ולכך לסיטתי׳ דרס גז״ס מה יום אחד האמור במ״ב היום אחר הלילה אף בא״וב וכו׳ ולכך מדייק את זו דרס ב״ז לשיטתו דווקא וק״ל :
שער
• אשר
לפרשת בהר ק ד ו ש י ן דף כ״א וגאל את ממגר אחיו רשות ׳ אתה אומר רמות או אינו אלא חובה ת״ל ואיש כי לא יהי׳ לו גואל כי יש אדם בישראל שאין לו מאל אלא זה סיס לו ואינו רוצה ליקח* שהרשות בילן• דברי ר׳ יהושע רא״א־חונה* א״אאלל(רסות
המשולש
ת״ל בכל גאולה תתנו הכתוב קבעו חובה* ופירס״י חובה והאי כי לא יהי׳ לאיש דרס בשא״א ביל הראוי לגאל דהיינו יורשו ע״ש והחמי׳ מפורסמת על רש״י בחומש שפי׳ וגאל את ממכר אחיו ואין הלוקח יכול לעכבו וזהו דעת ר׳ יהושע שהוא רשות ושוב פי׳ על כי לא יהי׳ לו גואל וכי יש לך אדס וכו׳ אלא גואל שא׳׳י לגאול ממכרו וזהו כדעת י״א דאלו לר׳ יהושע מתוקמאע״כ בסאינו רוצה ליקח דאל״ה מכ״ל ללעוד שהוא רשות וא״כ רש״י תפס החבל בשתי ראסין ־ וע׳ בהרא״ס שנדחק בזה : ראיתי להרמב״ס פ״א מהל׳ שמיטה ויובל סכי׳ ואס רצו קרוביו לגאול גואלים שנאמר ובא גואל וכו׳ יכ׳ סס הכ״מ בספרי רבינו או דודו או בן דודו יגאלנה והוא טעלת סופר שפסוק זה במ״ע נ תיב אבל במוכר שדה אחוזה כתיב ובא גואלו הקרוב אליו עכ״ל ואמינא אנא לקייס הגי׳ הישינה* ואומר אני דרס״י והרמב״ס בחדא שיטת׳ קיימיס וצדקו ■ יחדיו : ב ה ע י ך מקולס מה דתמי׳ לי׳ לכאורה אהא שכתב רס״י לתרן דמ״ל חובה מוקי כי לא הי׳ לו גואל בסא״א לו לגאול • א״כ נ״ל כלל)איש כי לא יהי׳ לו גואל דוודאי בסא׳׳א לא רמי תיובא עליה* דאונס רחמנא פטרי׳ ופשיטא הוא* ודי במ״ס רק וגאל את ממכר אחיו * או אס הסיגה ידו ומצא כדי גאולתו וחשב את סני ממכלו * בסלמא למ״ד רשות עיקר לימוד שלו דרשות הוא אתי׳ מהך קרא דואיס כי לא יהי' לו גואל כדקאמר אבל למ״ד חובה וודאי קשי׳ : . א ו ל ם מצאתי עוד קושי׳ שמקשה בעל נחלת יעקב* על רש״י בחומש אמה שתי׳ דלמ״ד חובה מוקי בסא״א לו לגאול* דאכתי אינו מ תו ק בזה וכי יש אדס בישראל שאין לו גואל שאפשר לן לגאול ותי׳ כיון שהקרוב ראשון קודס אע׳׳פ שאין בידו לגאול• מ״מ כבר נפטרו קרובים האחרים מלגאל עכ׳׳ל והאמת אתו* ססוב עיינתי ברס״י 3גמ׳ ססייס בז״הל ואין הגאולה מוטלת אל׳ על הקרוב מן הכל סלאוי ליורשו דוודאי כוונתו לדברי נ ע לנ ״י הנ ״ ל: . ו ל פ ץ מעילא מ תו ק קושייתנו הנ״ל* דלמ״ד חובה מאי אסמעינן דפשיטא הוא בסח״א לו לגאול דאונס רחמנא פטרה דנפיק מיני׳ רבותא שהקרוב ראשון בחיותו אף שאין בידו לאשמעינן לגאול הקרובים אחרים סטורין מלגאול אף שיש , בידס לגאול:
אלא
