חוט המשולש לפרשת אמור
גדולים על ה ת טני ס משוסדכו׳ל כר״^דכבר ידעינז
מלה »טקא למצוה.וא״כ אצטריך הוו״זן.לארוי לסאר
קרונים דמצוה הוא לטמא • ולא דרטינן ולאחיו
לרגות דגדול.מטמא לקטן ולכך הסת׳ ספיר קאער
יכול אפי׳ חלליס ת״ל הכ הני ס וק״ל ;
לפרשה הנ״ל ה ר פ כ ״ ם כ׳ בפ״ב מהל׳ ענ״וס ה׳ ח׳ וז״ל בכל ' יום בודקין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי גמר הדיןמוציאין את כל האדס לחון וסואלין את הגדול סבעדיס ואומרים אמור מה סשמעת בפיך והוא אומר והדייני׳ שומעי׳ ועומדים על רגליהם וקורעין )לא מאחים עכ״ל וכ׳ הכ״מ וז״ל ובירושלמי ,פריך וכי אמרינן לי' גדף • ומסני אלא הסס״פאמרתי לפניכם קלל ובו קלל• כלומר מזכיר הס ס בן ד׳ אותיות* ואומר השם הזה בן ל אותיות הזכיר המגדף וקילל אותו ובו ק לל כלומר יכה יוסי את יוסי ולא ידעתי למה לא כ' רבינו כדברי הירושלמי הנ׳׳לעכ״ל• והנה ראיתי להת״ ט 0כ׳ וז״ל ול״נ סבדין הסמטוהו הרמב״ס כיוןדהגמ' דידן לא *חם לפרושי הכי ש״ע דס״ל לגמ׳ דידן שבאמת הי' צריך לפרס הלשון ממש כאשר סמעו• דאלו ס׳ הגת׳ דידן דמתני' ל^ו כמשמע׳ ה״ל לפרס הואיל סיס מקזס לטעות ולהבין שאמר הלשו|,התוא ששמע ממש עכ״ד ו הנ ה הדוחק גלוי לכל• דאטו כל דבר האמור בירושלמי ולא נזכר דבר זה בגמ' דלן נעשה מחלוקת בסביל כך בין גמ׳ דבבלי לגמ' דימסלמי כ״סכ בנדון זה די״ל דגמ׳ דידן סמך בפשיטות דנפרם כך מחמת הקופי' וכי אמרינן לי׳ גלף לכלל דהרמב״ם הי' לו הוכחה מגמ׳ דילן דלס״ל ע״כ דהא כהירושלמי הכ״ל : ט פ ״ מ דגרסינן בסנהדרין דף ע״ח דרבנן ילפי דבמכה נפש ויש ספ ק אס ימות מהכאה זו דחובשין אותו מהא דכתיב ונקה המכה* ופריך לר׳ נחמי׳ דאצטרך ונקה ה מנ ה לדרסא אחריתי קובסין אותו מנ״ל • ומסיק דיליף מתקושם ורבנן שאני מקושש דידע מסה שחייב מיתה אלא דלא ידע באיזה מיתה ור' נחמי׳ יליף ממגדף שלא ידעו אי תייג מיתה כלל* וע' במהרס״א סס שמקשה על רש״י סם שב׳ לרבנן דס״ל דנאמת ידע משה שחייב מקושש מיתה אלא דלא ידע באיזה מיתה דס״ל כרבנן דאמרי דל״צ להתרות לו באיזה מיתה וכו׳ • לח״כ המ״ל דר״נ יל*ף ממקושס מ שוסדס״לכר' יהולא דצריך לפרס לי באיזה מיתה וכיון שלא ידעו
Cbul liamscbulc>5ch.
המשולש
סא
^פאיזה מיתה א״נ אינו חייב מיתה כלל ובזה הי׳ מסה מסופק* וא״כ מדחבסו אותו מונח ע״כ דאף אס מסיפק אי ח״מ חובשין אותו ותי׳ מהרס״א דה״ה דה״מ לפנוי הכי אלא דהגמ׳ בעי לאוקמי ר׳ נחמי' כרבנן עכ״ד וקסי׳ לי על דבריו דהרי אף השת' דמשני דיליף ממגדףג״כ צ״ל דהא דחייס משה שמא אינו חייב מיתה משוס לחיים לדר׳ יהודא דבעינן שיתרו באיזה מיתה* שהרי הרא״ם מקשה אהא ד.אמר במגדף שלא ידע אי ח״מ כלל הר* ’ כבר נאמר 'כמקלל אביו ואמו מות יומת דהיינו סקילה כדילפינן 5־גמ׳ וכתיב הוא אביך קניך הוא עסך וכו' ע׳׳ש וצ״ל דהספק הי׳ שמא במקלל השס דחמירא נדון במיתה החמירה דהיינו שריפה • ועכ״פ ידע בח״מ* !עכצ״ל דמחמת ספק זה לא ידע דחייב מיתה דחי יש לדר״* וא״כ הדרא קושי׳ מהרש״א לדוכתי׳ דה״מ לשנויי דיליף ממקוסס: א כ ן נ״ל לתיז קושי׳ הרא״ם הנ״ל באופן אחר • ' דהנה הת״יט סייס בישוב הרמב״ם הנ״ל וז״ל ולענין קושי׳ הירושלמי וכי אמרינן לי׳ גדף וכו׳ נ״ל דלק״מ דכסאומריס לו כן לא לגדף מכוונו לא אנו ולא הוא אלא כדי לקייס מצות סקילה במברך את השס* ומצותו אינה מתקיימת אלא בכך* לפיכך נתחייב לו שנפרס עכ״ל• ונראה דדבריו א״ש ליישב הרמב״ס שזה ה ט ע ס אהא דגע׳ דידן לא חש לקיסי' הירושלמי וכי אמרינן לי׳ גדף* מאחר דחזינן שכגר אמר הס ס במקלל להוציאו ולרגמוהו* אע״ג דבכ״מ צריכיןהעדיס לפרש עדותן ממם בפני הדייני׳ כפי ששמעו כהודיתן ם״מ דגם הכא כחייב להעדיס לפרש ולית בי׳ איסור לומר לו גדף • משוס דא״א לקייס המצוה* אלא בכך ליכא איסור מאחר דלאצתכוונו לגדף כג״ל* ועכ״פ משה בעצמו קודס ססמע מפי ה ס ס לחייבו מיתה י״ל דהי׳ מסופק בזה ול״ק קו' הרא״ס • דהא י״ל ק״ו ממקלל אביו ואמו * דהס״ל דסאני הכא במגדף כיון שא״א להעדים לפרס הדברים כהווייתן כפי ששמעו מבת קושי׳ הירושלמי וכי אמרינן לי גדף א״כ אפשר דאינו ח״מ כלל וכיון דבלא״ה מ תו ק קושי׳ הרא״ס ולא אתינן לתי׳ הרא״ס כלל ממילא א״ס ת»׳ המהרס״א דהגת׳ בעי לאוקתיה ר״נ ברבנן וק״ל : . ו ל £״ ץ ממילא מ תי ח הרמב״ס ה ל ל דהוכיח דע״כ גת׳ לילן בסנהדרין ה ל ל לס״ל כהירוסלמי ה ל ל דא״כ איןמקיס לחרוצני ה ל ל על קושי' הרא״ם שהרי להירוסלמי ליכא גדיף לעדים כלל וא״כ במאי מסופק משה וע״כ אצטדיך לסרוצו סל הרא״ס טז Q
