חוט המשולש לפרשת אמור
ושי׳ הק״א דלהו 0ין<לכס דריט שנראה טהואמוסין<
אותם על לבר ואין לך מה יוסיף פילות חמישית
ים
אלא על פילות רביעית לארוידפירו׳ רביעית
ואת• זה אליבא למ״ד כרם רגעי וא״כ כל פאר
פי ח ת הנטיעלת מותרין בלי פדיון כמו בטנה חמישית
עכ״ל הק״א רע״א לא דברה התורה אלא כנגד
היצר שלא יאמר אדם הרי ד' טניס אני מיצר גו
חנם* ולכך נאמר להוסיף לכס תבואתו בסנה
החמישית ע״כ ע״ס ו הנ ה היוצא מזהדר״י הגלע׳׳כ
ס״ל נר׳ וגס ע״כ לא דרס הגז״ש דרבי דהיינו
חיו אה תבואה* דע״כ הך להוסיף לכס תבואתו
היינו כרם ורי״הג מוקי לנ טע• אע״כ דיליף כר ס
מהלוליס :
.
> ל פ ״ ן מבואר דהגמ׳ בעי מתחילה לאסזקי ג ס
אליבא דר״י הנ׳׳ל דלית לי' הגז״ס ואית לי׳
ע״כ כר׳ ומעתה כיון דחזינן דהגמ׳ בא לבאר אליבא
7רי״הג א״ס הא דקאמר מה לכרם סכן חייב בעוללות •
דהא רי״הגל ע״כ ס״ל מעשר ממון הדיוט מדאמר
בפסקי׳ דנ״ח דאין אדם יוצא י״ח במצה טל מע״ס
בירוסליס מקרא דלחס עוני • ול״ק משוס דהוי ממון
גבוה אע״נ דס״ל דהוי ממון הדיוט וכבר הקדמנו
דלע״ד מע״ס ממון הדיוט כרס רבעי חייב בעוללת
ומקסה שפיר מה לכרס שנן חייב בעוללת אליבא
דרי״ה 1 4דו״ק;
שעד
,
אשר
לפרשת אמור ב ר ש ״ י בחומש אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים בני .אהרן יכול אפילו חללים ת״ל הכ הני ס עכ׳׳ד* וי״לד מאחר שהלימוד להזה.יר גדולים על ה ק ט ט ס אתי׳ מיתורא דואמרת דכמיב בתר תיבת הכהנים א״כ ה״ל לרש״י להקדים דרפא דיכול אפי׳ חללים ^ : ל נ ר א ה לתיז ע״פ הילקוט שם וז״ל מת״ל ולאחיו סיכול הקטן מטמא לאחיו הגדול מנין טאף הגדול מטמא לאחיו הקטן ת״ל ולאחיו ופי' בם' אמרי בינה מסוס דה׳׳א בסלמא הקטן מטמא לעולס לאחיו הגדול דאף פיש לחוס שזנחה אמס ואינם אחין מן האב מ״מ ממ״נת שרי לאחיו הקטן לטמא לאחיו הגדול טאס הגדול נולד בזנוא הרי מאותו הזמן אמו חללה וא״כ אף שהקטן אינו נולד בזנו׳ אלא מאביו כהן* מ״מ הרי נולד מחללה וחלל סרי לטמא אפי׳ לרחוקים* ואי הקטן נולד בזנות והגדול בהכשר א״נ תקטן זר הוא ולסאי לטמא אבל להיפך
המשולש
דהגלול לא יטמא להקטן דאולי הקטן נולד בזנות והגדול נולד בהכשר וא״כ אינו אחיו מאביו ולהכי אצטריך רטי׳ דלאחיו לאריי דמ״מ אף הגדול יטמא להקטן ולא חיישינן להאי חשסא מסוס ברוב בעילו׳ אחר הבועל* עכ״ד א ם לפ״ז י״להק דא״נ נ ב ר מוכח מינילא דחלל שרי לטמא לקרוגיס וא״כ לא .אצטריך יתורא ד ה כ הני ס ל ה כי: ו נ ״ ק לתיז דלנאורה י״לד מנ״ל ללמוד מיתולא דואמרת להזהיר גדולים על הקטנים* דהלן אצטריך בלא״ה דאי כתיב רק אמור לחוד ה״א 7רק קרא שהכהן אינו רשאי לטמא לשוס אדס כ״א לאביו ולאמו וגו׳ הוא רק רשות אבל לא ידעינן דמצוה לטמא להס ולכך שגית ואמרת לארוי דטומאת קרובים הוא מצוה וכן מצאתי במדרס איכה וז״ל ב׳ אמירות הללו למה אלא באמירה אקת אמר לנפש לא יטמא כ״א לאביו רשאי ובאומרה ב׳ אמר סמצוה לטמא לתס* אמנסלר״ע דס״ל במס׳ סו טה מיתורא דלה יטמא מוכח דמצוה לטמא זפליג על ל׳ ישמעאל דס״ל רסותא״כ לק״מ* אלא דהמפרסי׳ הקשו על ר׳׳ע הנ״ל כיון דלה יטמא כתיב רק בלאחותו א״נ עדיין מנ״ל דמצוה לטמא גס בשאר קרובים ותי׳ מדכתיב ולאמו ולאחיו ולאחותו בוי״ו ה ט ס פ׳ אתי לארוי לן דמ״ם לה יטמא לא קאי אלאחותו לחולי׳ כ״א קאי אכולהו קרוביס הנאמרים במקרא הזה עכ״ל * זלפ״ז י״ל דהספרי שמביא רש״י דאצטליך ה כ הני ס למעט חללים ס״ל כר״ע דיליף דטומאת קרובים מצוה מלה יטמא ואזי אצטריךהוי״ו החיבור דלאתין כמו השאר וו״ין לקרא לארוי דבכולהו קרובים מצוה לטמא כנ״ל וא״כ לא אתינן לדרסא דילקיט לומר דוי״ו דלאחיו אתי לאחי דאפי׳ הגדול מטמא לקטן שממנו יהי' נלמד ממילא דחלליס מותרים לטמא ככ׳׳ל ולכך אצטריך ה כ הני ס למעט חללים וכיון שהוכחנו לע״כ הספרי ס״ל כר״ע דלא יטמא מצוה ולכך א״ס דקאמר אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים דליכא למימר דאתי לאחי דמצוה הוא לטמא לקרוגיס כ ל ל* דכבר מוכח מלה יטמא מצוה נדס״ללר״ע: . ו ל פ ץ מבואר היטב דברי רס״י דבל״ז ה ׳א יתורא דואמרתאתי לאחי דמצוה היא כקוסייתנו ה ל ל וא״כ מודאי קאי ע״כ הקרובים דקרא ולפ״ז ע׳׳כ צריכין לדרוש הוו״ין דקרא כמ״ש בילקוט וא״כ דרשינן ולאחיו דאף הגדול מטמא לקטן וממילא מוכח נמי דחלליס רשאים לטמא* ולא אצטריך ללמוד מ הנ הני ם ולכך הקדים אמור ואמרת אתי להזהיר גדוליס
