חוט המשולש לפרשת קדושים
ר ^ פ ״ ד הנ״ל מבואר גזה קופי׳ חוס׳ במבועת דן<
כ׳ דהקסי על הא דאמר רב אלא ב״א
דנשים חייבות בקלום היוס ל״ת משוס דכתיב זכור
ושמור ואתקש להדדי כל שישנו בשמירה יפנו בזכירה
והכי נפי הואיל וישנו בשמירה אתנהו בזכירה ״
דאמאי לא נימא איפכא דהני נטי הואיל ולתנהו
בזכירה לתנהו בשמירה ע״ס ולפ״ד הנ״ל מבואר
דאי נימא דנטיס לתנהו בשמירה וליכא בהו איסור
שבת וא״כ קושי׳ מהרש״א הנ״ל נמ״ע דצ״ל תראו
ולרק:
לפרשה הנ״ל
איתא
בחולין דן< ע״ט א״ל ר' אבא לשמעי׳ אי מעיילת לי׳ כלגיתא בריספק* עיין להנך דדמיין להדדי אלמא ק סי ר חין חוששין נזרע האב* וסימנין דאורייתא ע״ש* גפירש׳׳י והקשה לי חכס א׳ מסוגי׳ זז על שיטת הרמב״ס וסי־עתי׳ דס״ל ?פיקא דאורייתא לקולר מ״הת א״כ ק׳מכ״ל דס״נ ח״חלזרע האב דלמא ססוקי מספק׳ לי׳ וכדמסיק סם כה״ג לר״* דמספק׳ לי׳ וא״כ חימא נמי דס״ל סימנין דרבנן וכיון דמ״הת ספיקא שרי סמכינן אסימנין באיסורא דרבנן ונראה לבאר קושי׳ זו: ר ד נ ה בנא״ה צ״ב במ״ס ש״מ קסבר א״ח לזרע הי ב דמסמע בוודאי אין חישסין דמנ׳ y הא דלמא ספוקי מספקא לי׳ • ומצאתי שעמד בזה בהי׳ הרסב״א' וכיזב די״מ הכוונה רק דספוקי מספק׳ לי׳* איל בחמס היא דחוק דכל כי האי גוונא ה״ל לפרושי לכנ״ל עפ״מ דגרסי׳ דירושלמי דכלאיס)והביאו הר״ס והתי״ט פ״ח דכלקי׳וגס הביא התוס בחגיגה 7ף ב׳ ע״ס( וז״ל חיסי ב״י אומר אסור לרכוב על פרידה מק״ו ימה בגדים שאני מותר ללבוש זה ע״ג זה אני אסור בתערובין בהמה שאסור להנהיג זה עם זה עאכ״י סאכי אסיר גקערובחן• ןר׳ לתמי׳ בעיני מלא הביאו הפוסקים דין זה דהירוסלמי כיון דלא מצינו חינק בס״ס דילן סוב מצאתי להרה״ס נהל׳ כלאים שכ׳ ע״ז ולית' לדאיסי דהאי ק״ו פדנ אד אין ח מיא בכלאי ב ה מה טפי מכלאי בגדים דאין נלהי נהמה בלא חיבור דאס דף מונח על סו ס וחמור אין חיסור בלא קשירה ע״ס אבל כנ ר תמה בחי׳ אבן העוזר על הרא״ש דהא אכתי איכא חומרא דהא בכלאי בגדים אם חברו ע׳׳י מין אחי ליכא איסר משא״כ דכלא* בהמה )ונבר נדפסו דבריו בחלושי׳ באר היטב גסדפיס לי״ד נ סי׳ יצ״ז(״ אמנם ניאה הונ ח ה
ס
רמשולש
משמעתין דלא גהירושלמי והוא מדאמר ר׳ אבא לסמעי׳ אי מעיילת לי׳ כדניתא בריספק וכו׳ דמה מהני הסימנים הלא לאיסי אפי׳ פרידה אחת אסור לרכוב אע״כ דלית׳ לאיסי ב״י ״ אמכם אכתי הא גופא קפי״ אמאילית׳דאיסיהאיליףלה בק״ו: די״ל דאיסי דיליף לה בק״ו ס״ל חופפין לזרע האב וא״כ בפרידה י״ב כלאים בתערובת מחמור וסוס* מםא״כ למ״ד א״ח לזרע האב כלל יי״ב עיקר נ ח זרע האס* א״כ אין מקום לק״ו די/יסי מכלאי בגדים מסוס דשם יש כלאים בחעחבתו וכיון דר׳ אבא ס״ל א״ח לזרע האב כלל ממילא לית׳ לדאיסי כיון דבפרידה אחת לית בה כלאיס בתעדובתן רק בפתי פרידות יש חסשא דלמא אין אמס ס ה ו הי כלאים • ולז״א ר׳ אבא לסמעי׳ • לבדוק בסימני׳ והסינח אי ס״ל לר״א דוידאי א״ת לזרע האב משא״כ אי נימא דספוקי מספקא י* כדעת החכם הנ״ל וכדעת הרשב׳׳א תהדר הקושי״ לדוכתי׳ מה יועילו הסימני׳ אע״כ מוכת דס״ל דוודאי א״ח לזרע האב -לר׳ אבא וממילא נמי מוכת דס״ל סימני׳ דאורייתא ידו״ק :
שעד
הקטן
לפרשת קדושים ב ר ״ פ כיצד מברכיך מה לכרס שכן חייב בעוללת וכו׳ ־ ומקשין המפרשים דהא ברבעי קיימינך ורבעי א״ח בעוללת והוא משנה ערוכה במס׳ פאה ובמס׳ העשר פני דב״ה ס״ל דדבעי אין לו פרט ואין לו עוללת* ולכאורה הי׳ נראה לומר לפ״מ שמפרם הגמ׳ בקדושין טעמא דב״ם משוס דילפינן קודש קודש ממעשר שני י״ל דין מעשר והוי ממון גבוה וא״ל דין עוללת ולפ״ז י״ל דהגע׳ דידן בעי לאסוקי גס ל;״ד מע״ש ממין הליוט * אלא דעדיין קשי׳ מנ״ל להגמ׳ להקשות דלמא מ״ד מעשר ממון הדיוט הוא* ס״ל כמ״ד ל י ולפי הך ס״ד עדיין לא ידע המקסן לאקשוי גס למ״ד נטע רבעי תינח דבר נטיעה וכו׳ ע״ש כל הסיגי׳ : ו נ ר א ה לבאר עפ׳*מ די״לד אהא דאמר פ ס הנ תא אי יליף גז״ס 7א:נאי לא ניחא לי׳ לומר דיליף גז״ס להא צא מצינו חילק על רבי מאן דלית לי׳ הגז״ס* ומנ״ל להמציא מעצמינו דלא כרבי : עפ״מ דאיתא בת״כ יז״ל ובשנה החמישת תאכל את פריו להוסיף ר׳ הג אומר הרי אתם כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה עירות שמישית צנעליס אף עילות רביעית לבעלים ופי׳
ונראה
