חוט המשולש לפרשת אחרי
7מתו בז׳ מי סן וכבר עמד כזה אא״מ הגאון זצ״ל
להא לכל הדיעות ק׳ למה מזכיר מיתתן בי״הב
זאמאי ת פ ס הירושלמי קוסי' זו למקא למ״ד בא׳
בניסן מתו ב״א ׳ ונראה לבאר מה סנלענ״ל :
ד ה נ ה לפ״מ ספירס״י בחומש ואל יבא בכל ע ת
אל הקודש משל לרופא שנכנס אל החולה
א׳׳ל אל תאכל בצונן כלרך שמת פלוני ע״ם וא״כ ל״ק
למה מזכיר מיתתן בי״הכ ׳ לפמ״ם במדרש שמתו
ב״א על שנכנסו לפני ולפנים )א׳*כ שפיר הזהיר
סלא יכנסו לפני ולפנים כ״א 3י״הכ שלא ימות
כדבר שמתו נ״וא על שנכנסו לפני ולפניס* וע״כ
הירושלמי .לס״ל כדעת המדרש דמתו ב״א על
שנכנסו לפני ולפגיס״ אלא כדאיתא בגמ׳ דערובין
סמחו על שהורו הלכה בפ״ר בפני משה רבס ע׳יש*
אכן לכאורה קשי׳ ע״ד לפ״מ דאיתא רש״י בחומש
ונקדש בכבודי א״ת בכבודי אלא במכובדי אמר משה
לאהרן סבור הייתי בי או בך • ועתה ראיתי שהם
גדולים ממני וממך* ו הנ ה קיי״ל תלמיד המחכים
יותר מרבו* מותר להורות הלכה בפ״ר וכיוןסנ״וא
היו גדולים יותר ממשה ואהרן איך נענשו בסביל
שהורו הלכה:
באמת ראיתי לאמ״ז הגאון החסיד בעל נז״הק
י זצ״ל כ׳ כספי־ו ליישב קושי׳ המפרסיס דמג״ל־
באמת פ ה ם כדוליס ממשה )אהרן דלמא פקוליס
ה ס* והעלה דלכאזרה י״לד כיון דדדםיגן א״ת
בכבודי אלא במכובד♦ למה באמת לא נכתב בהדי׳
במכובדי ועכצ״ל שרצה הקב״ה לכסות הדבר במי
יתקדש ואלו כתיב במכיבדי בהדי׳ הי׳ נגלה הדבר
שיתקדם בסני גדולי הדור דהיינו משה ואהרן ולכך
כתיב בכבודי לשון יחיד דבזה לאידעינן במי במשה
או באהרן סשגיהס שקוליס* אכן ממה שראינו
דבאגגת נתקדש בנ״וא* הרי מוכח עכ״פ ששקולים
כמסה ואהרן* וא״כ הדקו״ל דלכתוב במכובדי
ועדיין הי׳ הדבר מכוסה ד ^ הוי ידעיכן אי במשה
ובאהרן או בג״וא אע״כ מוכח דנ״וא הי׳ גדולוס
ממשה ואהדן וא״כ אי כת׳ במכובדי הוי ילעינן
שיתקדם בנ״וא ולכך בכבודי דיהי׳ ספק בנדב או
באגיהו וז״ש עשה סבור הייתי או כי אז כך ולכך
כתיב בכבודי מיהי׳ בסחר ועכשיו אני רואה פ ה ס
גדולים ממני ומיך* עכ׳׳דפה״ח :׳■
וי ר ו ^ דאי תא בגמ׳ דזבחיס דף קט״ז וגס ה כ הני ס
הנגשיס אל ד׳ יתקדשו • ריב״ק אומר זו
פריש ת בכורת לקולם המשכן הי׳ עבודה בבכורת
רבי אומר זו פרישת נ״וא דבסיני נעשו נ׳׳וא כ הני ס
אכן
המשולש
ובכוית פסקו כסיני ומסיק הגמ׳ בסלמא למ״ד זו; פרישות נ״וא דבסיני נעשו נ״וא כ ה ס ס היינו לכתיב הוא אשר דיבר ד׳ בקרובי אקדם היינו מסיני אלא למ״ד זו פרישת בכורת היכי רמ זא• מאי דאמר אשר דיבר ד׳ וגו׳* ומפני דכתיב ונועדתי שס לבני ישראל ונקדש בכבודי ח״ת בכבודי אלא במכובדי וכו׳ ע״ם היוצא מזה דלינ״ד זי פריסת בכורת ק׳ קושי׳ הגמ׳ היכן רמיזה אסר דיבר ד׳ ־ וצ׳׳ל כתי׳ הגמ׳ דלרהינן א״ת בכבודי אלא במכובדי ועז״ק מדוע ל״נ בהדי׳ במכובדי ועכצ׳׳ל כתי׳ הנ״ל ומוכת מזה דנ״וא גדולים ממשה ואהרן • מסא״כ למ״ד זו פרישת נ״וא דכבר רמיזה בהאי קרא דיגס ה כ הני ם יתקדשו אין הכרח להאי דרסא דא״ת בכבודי אלא במכובדי וממילא גמי אינו מוכח דנ״וא הי׳ גדולים ממשה זאהרן ולפ״ז י״ל דמ״ד שמתו ב״א מפני שהורו הלכה בפ״רס״ל באמתכמ״ד זו פרישת נ״וא ולדידי׳ אינו מוכרח דנ״וא הי׳ גדולים ממסה ואהרן וספיר י״ל דמתו בשביל שהורו הלכה בפ׳ד ; * ו ה נ ח ידוע מה שהקשה הק״א דלמ״ד לה יטמא מצוה למה לא ציוה לאלעזר ואתמר לטמא לאחיהם ותי׳ בסס רבותינו תצרפתי' משוס דניו ס חטכס הי׳ להס דין כה״ג* ואסוריז לטמא אפי׳ לקרובים* זאאמ״וזצ״ל תי׳ לעיל* דלמ״דגז׳ נני סז מתו ב״א לק״מ כ קו סי הק״א הנ״ל* מסוס דאלו טמאו אלעזר ואתמר לא הי׳ להם כ הני ס להמר- פסחים סל^כל ישראל נג״ס אכן איאמרינז A37׳ בניסן מתו ב״א עכצ׳׳ל כתי׳הק״א הנ״ל* דביים חרכ ס הי' להם דין כה״ג* וי:מפרםים כתבו ראו׳ לתי׳ רבותינו הצרפתי׳ .דהי' להס דין כה״ג ביוס תנוכס • דהיינו למ״ד זו פרישת נ״וא וכבר הי׳ כ ה ני הדיוטים מסיני־ וגיוס ח טכ ס ע״כ קפלן מעלה יתירה דנעסו כה״ג* והגה כ׳׳ז למ״ד ןן פריסת נ׳׳וא מסא״ב לה״ד זו פריסת בכורת אין הכרת ^זה : י ו ל פ ץ מביאר היטב הירושלמי דרצה להקשות מ״מ מזכיר מיתתן ני׳׳הכ* והיינו דלס״ל שמחו בסביל שנכנסו לפני ולפנים דא׳׳כ י״ל נ מו ספרס״י משל לרופא וכו׳ רק דס׳׳ל דמתי על סהירו הלכה בפ״ר דלס״ל שהם גדולים ממסה ואהרן והיינו דס״ל צמ״ד זו פריסות א א וא״ב אינו מוכרח האי דרסא דא״ת בכבודי וכו׳ כני׳ל• ולכך הקדי ם דבא׳ בניסן מחו ב״א זק׳ קושי׳ הק״א וע״כ צ״ל דהי׳ להם דין כה״ג 3י״הכ והיינו משוס דכבר נחקלסו לכהנים הדיוטים מסיני דס״ל זו פרישת כ״וא ולפ׳״ן אינו
