חוט המשולש לפרשת תזריע
קאי למ״ד דיוצא דופן אאט״ל וא״כ י״ל דהסמיכ׳ אתי לאפמעינן דיוצא דופן אינו נמול לסיזבה כדרסא דרבאסי ככ״ל• אבל לתי׳ דק״ל יוצא דופן טמאה לידה דליכא למימר כתי׳ התוק׳ מ״מ לשיטתו קוסי׳ תוק׳ מעיקרא לק״מ דאצטריך קרא דוטמאה ז׳ ♦מיס ליוצא דופן דלית לי׳ פ״הק ואפ״ה נמול .לסמנה משוס דאית לי׳ טומאת לידה : ו ל פ ״ ן מבוחר דדווקא ר״ש לשיטתו דה״לדיוצא דופן אמו טמאה לידה ’ וא״כ ליכאלמימר. הסמיכו׳ כדרסא דרבאסי אע״כמכח הסמיכו׳ מוכח דמשוס כך נמול לשמנה כדי שלא הכל סמקיס ואביו ואמו עצבים ננ״ל וק״ל :
שער
״
הקטן
לפרשת תזדעב מ ד ר ש רבה א״ר שמלאי כשס שיצירתו של אדס אחר הבהמה כך תורתו סלאדס תורת הב ה מ ה תחלה ואח״כ חורת האדס וי״לד .למה אמר ר׳ שמלאי דווקא דרש זה: רג״ ך דלסיטתו אזיל עפ״מ סהרא״ם מקשה על הא דאמר כסס מיצירתו ס׳׳א כו׳ דהא אשה נברא מצלע א״כ אדס נברא קודס האשה ולמה נתיב בתורה בתחילה אשה כי תזריע ואח״כ חורת האישי אנןלמ״ל דופרצפי׳ כו׳גבראו א״ש ולק״מ״ ואית׳ במ״ר א״ר שמלאי הורה תחלתה ג״ח וקופו גמילות חסדים תחלתה גמילות חסדים דכתיב ויבן אלקיס את הצלע* מלמד שקלעתה לחוה והביאתה לפני האדם * ואית׳ 3גמ׳ בסלמא למ״ד מצלע נבראת היינו דכתיב ויבך אלא למד דו פרצופין ננרא מאי ויבן * מלמד שקלעתה וכו׳ ״ וא״כ ר׳ שמלאי דאמר מלמד שקלעתה ע״כ ס׳׳ל 7ופ׳ נבראו וא״כ לשיטת׳ אזיל דלכך אמר שפירכשס שיצירתו של אדם אחל בהמה דלדידי׳ אין להקשות כקושי׳ הרא״ס הנ״ל דס״ל דו׳יס נבראו ודוק:
אשר
שער
לפרשת מצורע ס נ ה ד ר י ן ק״ז וארבעה אנסים מצורעים א״ר י יוחנן זה גחזי ושלשה בכיו ע״פ !מה״רסא שנדחק ליישב דמלל הא לר׳ יוחנן דלמא מצורעים דעלמא היי* ונ״ל לבאר תחלה הא דאמרינן בערוכין דף ז׳ ארשב״נ מפני מה אמרה ה תור ה בדד ישב מחק למחנה מושבו לפי שהוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו וכו׳* וי״לד דהל״ל בקיצור
תזריע
המשולש
U
מ״מ אמרה ,התורה דמצורע ישב מחק למחצה כדאמר סס בתר הפי מ״מ אמרה התורה מצורע יביא ב׳ צפרים ילא הביא לשון הכתוב: ו נ ר א ה עסמס״כ היד יוקף וז״ל ראוי להקשות מה שאל מה נשתנה מצורע שאמרה התורה* בדד ישב הלא ה ט ע ם ידוע יען שהוא חולי המתדבה ומסוכן }דלים ויושבי׳ באוירו וההילוך והדיבור עס המצורע סככה הוא וכדמכריז ר׳ יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן ר׳ זילא לא יתיב בזיקי׳ עכ״ד ״ ונראה לבאר קושי׳ זו עפמש״כ סס בערובין ובפסחים דף ס״ז וכן פירס״י בחומש דאפי׳ '2 מצורעים לא ישבו יחד וצריך לכל אחד מקים מיוחד בפ״ע ופירשו דילפינן זה מדנפל קרא לומר בדד ישב* וסיים ע״הפ מחוז למחנה מושבו ״ דאתי לרבוי ב׳ ישיבות לב׳מצורעי׳• דלטעס היד יוסף הכ״ל קשי׳מ״כו ב׳ מצורעים לא ישבו יחד ולכך צריך רשב״נלפרס ה ט ע ם מפני שהוא הבדיל וכו׳ ח ה שייך ג ס בב׳ מצורעים דצריך להיות מכ״מ שכל אחד צריך ליסב יחידו* ולפ״ז יומתק המאמר סל רסב״נ דוודאיידע הטעם סל היד יוסף הנ״ל* ולכך לא רצה להקשות בקיצור מ״מ אמרה התורה ממצורע ישב מחק למחנה דידע מצד שהוא קולל המתדבק וכי* לכן דייק להניא לשון המקרא ואמר מ״מ אמדה ה תור ה בדד ישב מחק למחנה מושבו־ דאתי לארוי כפל הקרא דאפי' ב' מצורעים לא יסבו יחד כנ״ל וא״כ נסתר טעס היד יוסף הנ״ל לכן הוצרך לפרש מפני שהוא הבדיל וכו׳ דזה א״ס ג ס בב׳מצורעיס מ״ל וק״ל : ר ע פ ״ ן מחויז כמי'קושי׳ מהרס״א הכ״ל• דלכאירה י״להקאטעמא דרסב״נ הנ״ל דזה לא א״ש כ״א במצורע שבא על ל״הר והדי סם בערוכיןאמר ר׳ יונתן על ז׳ דברים נגעים באין!א״כ נג עים הבאין על שאר עבירות ליכא כ״א טעמא דיד יוסף הנ״ל־ ואיך אמרו ס ת ם בגמ׳ דאפי׳ ב׳ מצורעים לא יסבו יהד וזה לא יתכן ל׳א ב'י,צורע שנענש על ל״הר ככ״ל אמנם מ״מ ניחא דאטו אנן ידעיכן על איזה חטא בא לו הצרעת ומפני שיש ספק שמא בא לו עלל״הרולכך אפי׳ שני מצורעים לא ’ UDיחד: מבואר דהוקיח ל׳ יוחנן שפיר ד הנ ך ד׳ מצורעים הוי גחזי זג׳ בניו* ואדרבה ד' יוחנן לשיטתו אזיל* משום דלכאורה ק׳ בהאי קרא דכתיב וארבעה אנסים הי׳ מצורעים יסבו פתח השער ויאמרו זה אל זה וגוי אלמא שישבו במקום אחד ודברו זה ע סז ה * וקי איך ישבו במקום א׳״
ה;א
