חוט המשולש לפרשת תזריע שער המים לפרשת תזריע
ג 3ן׳ דנ ד ה ד ף ל״אסאלו תלמידים לר״ס מפני מה ;אמרה סתורה מילה לסמנה סלא יהי׳ כולם אר^ז^ 2פ׳ המפלת א״ר אמי אמה מזרעת חחלה סמוויס ואביו ואמו עצבים* וי״לד למה דווקא אמר יולדת זכר וכו׳ סנאמר אמה ט תזריע ר״ס טעסז ה ־ ויותר י״לד לפמ״סכ המה״רשא טעמא וילדה זכר־ חלה הכתוב זכריס בנקיבות סזכר דר״ש משום ד ל ל סמיכות אשה כי תזריע וגו׳ וביו׳ נולד וח׳־־ע האמה ־ וכ' בה׳ ל״ח ע״הת י״לד לאיזה השמיני ימול; אלא דכוונת הסמיכות בזה לידע ט ע ס צורך הודיע לכו הכחוב זה בפ׳ זו ומנ״מ בזה׳ ע״פ סבמביל שטמאה ז׳ ימים ולכך ביו׳ השמיני ימול ולא מתי'בטוב טעס־ וג ס אענה אנכי את חליןי מה מקודם וא״כ כל התנאי׳ דדרשי סמוג׳ ס״ל טעם טכראה לבאר: .ז ה • ולמה דווקא ר״ ס א מרז ה: ע פ " מ דתוק׳בקדושיז דכ״טהקמו על האדאמר דאיה>לא מחייבא לממהלי׳ את בכה דכתיב ו נ ״ ל דר״ם למיטתו אזיל ד הנ ה התוספת ימיניס בכריתו׳ דף יו״ד ד׳׳ה א״א לפתיחת .הקבר בלא כאסר ציוה אלקיס אותו ולא אותה דל״ל קרא תיפוק לי׳ דהו״ל מ״ע שהז״ג דאין מלין אלאביו׳• ונשי׳ פעורת דם־ :כתבו.זז״ל תימא א״כ אמאי אצטריך קרא • ממ״ע שהז״ג ותירצו דאתי׳ כמ״ד דמש״ב נוהג אף גבי זכר וטמאה ־ימיס י כיון דא״א לפ״הק בלא דם*;ואומר לבי דבלאו קרא ה״א דטמא מבועים בלילה ומק pcדאכתי למ״ד מש״בא״נאלא ביו׳ קושי׳ מק״ו מכרךבה דטהדתה מרובה וכו׳וכה״ג אית׳בלך חוה׳ במ״ע* ול״נ ליישב קושי׳ תוס׳ אף להאי מ״ד עכ״ל והנה לפ״ד רש״י הנ״ל דה טעס דכימול עפ״מ דאית׳ במגילה דף ד׳ אמרריב״ל נשים חייבות לסמנה מלא יהי׳ אביו ואמו עצבים א״כ הדרא קומ»׳ במקרא מגילה סאף הן הי׳ באותו נה״ וכ׳ התוס׳ לדוכתי׳ דאין מקום לתירוצם לומרדקד״א התום׳ פיר״סבס מעיקר הנ ם בפורים ע״י ללמוד ק״ו בזכר יהי׳ טמאה מביעיס כנקיבה אסתר וכן בחנוכה ע״י יהודית בפשת בזנות א״כ אמאי נמול לסמנה הלא עודנה אביו ואמו נמים צדחכית ומקמו התוס׳דא״כ ל״ל הקימא דכל עצבים • אמכם לכאורה יס ל ת ח קו סי׳ תיס׳ באופן סיפנו* לחייב כפיס גיגצה תיפוק לי׳ מטעם מעיקר הנ ש באה על ידס* ע״ס מה פתירצו• הרי מבואר אחר והוא דאיכא למימי דאצטייך קיא ליוצא דופן מדבריהם דאף דסד״א נשים פטורים ממצה מטוס פלא הי׳ כלל פתיחת הקבר דאעפ״כ טמ אהז׳ימיס דהוי מ״ע טהז״ג מ״מ ראוי לחייבם מטוס דעיקר אכן זה לית׳ והוא דהא א״ל אסי כ 3שאיו טמאה הנ ס באה על ידם* ולפ״ז מבואר קומי' תום׳ לידה נימול לממונה וכל מאין אמו טמאה לידה בקדופץ הנ״ל דכה״ג סד׳׳א מ טי ס חייבי׳ למול את פירס״ינגון יוצא דופן א״נלפמנה ויליףלה מסמיכו׳ נ נ ס אע״ג דהוי מ״ע מהז״ג מטעם דעיקר יצירת וטמאה ז׳ ימים וביו׳ הסמיגי ימול א״ל אביי דורת הזכר באה מזרע האמה וראוי הוא מיהי' המצוה הראשוני׳ יוכיחו 0א»ן אמו טמאה לידה ונימולו באמה יותר מבאיפ ולכך אצטריך קי א למעוטי לטמנה א״צ מ תנ ה התורה ונתחדשה הלכה* היוצא דכתיב אותו ולא אותה דאיהו אינה מחויבת צממהלי מזה לרב אתי יוצא דופן אין אמו טמאה וא״נ לסמנה את בנה וק״ל : . וא״כליכ׳לאוקמ׳ קרא ביוצא דופן דהרי ביוצא דופן ו ה נ ה בפ׳ הערל מפרס הגמ׳טעמאדמ״לדמפ״ב אין אמו טמאה לידה כלל* אם באמת בר״פ יוצא אין מלין אלא ביום דכתיב וביום הסמיני דופן פליגי ר״ס ורבנן דרבנן ס״ל דיוצא דופן אין וצפ״ז דו״יו אתי לרבו׳ דגם מס״ב צריך להיות ביו׳״ אמו טמאה לידה ור״ס ס״ל אסר תלד לרבות יוצא דאמר במה מבואר מה מהתחלנו* דהכתוב בא לבאר דופן דאמו טמאה לידה* ולפ״ז ע״כ קוסי׳ תוס׳ ותקפי בלילה וביו׳ הטמיני לרבו׳ מס״ב דאין מלין יפינים הנ״ל דהקפו דל״ל קרא וטמאה ז׳ ימי׳ דא״א קומי׳ תום׳ דא״כ הוי מס״ב ג״כ מ״ע טהז״ג ונסים צפ״הק בלא דם ע״נקאי אליבא דרבנן דס״ל דיוצא פטורת ול״ל אותו ולא אותה • ולכךכ״רמקדמ׳ דנא דופן א״אט״ל ולכך ליכא לאוקמי ביוצא דופן ולכך אמה כי תזריע וילדה זכר למימרא דאשה מזרעת מתרצי תוס׳ שפיר דס״ד ללמוד ק״ו מנקיגה דטמאה תחלה יולדת זכר וא״כ מבואר קומי׳ תום׳ דאצטריך טבועי׳ ול״ק קוסייתינו הנ״ל דר״כ אמאי נימול קרא דאותו ולא אותה דסד״א לחייב׳ לאמה למול לשמנה דע״כ ה ט ע ם שלא יהי' אמו ואנין עצבים את בנה מסוס דעיקר מצוה באה ע״י כנ״לוק״ל: כלמוכק מהסמיכו׳ כממ״כ המה״רשא דהתו׳ ע״כ
קאי
