חוט המשולש לפרשת צו
לאמתירזרע אנשים ששקול כ פ ר ס ור״ל* והכה סס
גיבמות גן״א מפרש המג' טעמא דנ״ש דגמר ממסה
וג״ה גמר מבריית׳ ס״פ דבעינן זכר ונקיבה ופריך
ע״ש נילף מבריית׳ ס״ע וווסני א״ד אפשר משח״א
ע״ש פירש״י :
יובן דברי חנה בחכמתה כשראתה
שעלי קאמר דהוי ר ורה הלכה בפ״ר
.
והיינו משיס דש״ל דלית לי׳ התנצלו׳ דהוי לאפרוסי
מאקורא משוס די ף אי שחיטה נשירה נזר לא בעינן
בעליס דדנין אפשר משא״א ואיכא ק״ו מוריקה ולכך
באה בחכמתה ואמרה על הנ ער הז ה התפללתי
קיהי׳ שקול כשנים משוס דהלכה כב״ש דבעינן ב׳
וכריס דלא ילפינן מבריית׳ ש״ע משוס דא״ד אפשר
עפק״א וא״כ הוראת שמואל ספיר הוי לאפרושי
י מאסורא ומותר להורות הלכה בפ״ר ודו״ק :
ומעתה
שער
^
לפרשת צו ז ב ח י י □ דף ק״א אונר רב משה כה״ג הי׳ .וחוליז בקדשי שמיס שנאמר מאיל המלואיס הי׳ לנושה למנה וכו׳* כתנאי וכא• וחכ״א לא נתכהן משה אלא 1׳ מלואיס בלבד וי״א לא פ ס ק ה כ הונ ה מנננג אלא מזרעו ופירס״י ורב ס״ל כי״א עכ״ל ומקשה מהרס״א מנ״ל לרס״י דלמא כחכמים דלא נ חכ ה! אלא לז׳ המילואים בלבד שהרי קדא דמאיל המלואים שממנו' יליף רב בז׳ ימי המלואיס כתיב • ונראה ל ת ק דרש״י לשיטתי׳ אזיל : ד ה נ ח לעיל די״ט גרסי׳ ת״ר כה״ג שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד עבודתו כשירה ואחד כה״ג וא׳ כ״ה סלא קידם ידיו ורגליו שחרית עבודתו פסולה א״ל רב אשי לר׳ יוחנן מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין דאורייתא הוא וחקה כתב בהו לעכבי אמר חזקי׳ א״ק והית' להס חק עולס לו ולזרעו לדורותס דבר המערב בזרעו מעכב בו • דהיינו קדוש ידיס ורגלים דבר שאינו מעכב בזרעו ונו׳ ור׳ יונתן אמר ורחצו ממט משה ואהרן ובכיו דבר המעכב בבניו וכו׳ וחזקי׳ מ״טל״אמהאי מבע״ל לכלאמר ריב״ח כל כיור שא״ב כלי לקדש ד׳ כ הני ס אין מקדשי׳ בו שנאמר ורחצו ממנו משה אהרן ובנין פירס״י מסה ואהרן חרין ובניו תרין שאף משה כהן הי' בז' ימי המלואיס ואע״ג דלא כהנו בב״א >j״ nקרא הכי מדרש עכ״ל דברי רס״י תמוהיס דהא אפשר לומר לריב״ח ס״ל כי״א הנ״ל דמשה
המשולש
הי׳ כהן כל מ' שכה א״כ מיום שמיני ואילך ^ כהנו 3ב״א : מקסין העולם לדברי לס׳^־י הללו סות^י׳ למ״סכ בפרושו בהימש• פ׳ פקודי אקרא דורחצו וושה אהרן וגו׳ דז״ל סס יוס שמיני למלואיס השוו כולס לכהונה ותרגומו ומקדשים מיני׳ בו ביוסקידסעמסן משה עכ״: . לתיז כל זה ־ דהנה לכאורה קשי׳ לר׳ יונתן דאצטריך קראדורחצו להא לדבר שמעכב בבניו א״כ מלל הא דרינ״ח דדוחק לומר דחולק בזה* ואי ס״ל דתרתי שמעית מיט׳• משום דהי מנייהו מפקית ויבואו שניהם י וא״כ הדל׳ הקושי׳ על תזקי' למה צריך למילף מקלא דוהית לו וגו׳״ לכן נראה דחזקי׳ ור׳ יוחנן פליגי בפלוגת׳ לחכמים וי״א הנ״ל דחזקי׳ ס״ל כחכמים דלא כיהן, משה אלא בז׳ מלואיס בלבד לכן צריך ילפומא מיוחלת להא דדבר המעכב בבניו* כי היכי דאייתר׳ קרא דורחצו להא דריב״ח דאי לאו הכי לא היי מזקעינן קרא דורחצו וגו׳ רק אלימוד דדבר המעכב בבנין ולא הוי ידעינן הא דריב״ח ולא הוי אמרינן דהי מנייהו מפקית דוודאי לא הוי דרשינן הא דרינ״ח )ושום דלא כהנו בב״א כמו שפירס״י אבל השת׳ דכבר יליף הא דבר שמעכב בבניו מקרא דוהית׳ לו ולזרעו אייתר קרא דורחצו ע״כ אהא דריב״ח ואן< דלא כהנו בב״א • ע״כ יתורא לקרא להכי מדרפ כמו ספרס״י אבל ר׳ יוחנן ס״ל ני״א הנ״ל • א״כ בשמיני כהנו בב״א וספיר י״ל דתרתי שמעית מיב♦׳ דהי מנייהו מפקת ככ״ל• ולפ״ז ניחא מ״שכ רש״ו דס״ל לחזקי' דלא כיהן משה אלא בז׳ ימי המליאיס דאי ס״ל כי״א דא״כ לא הוי צריך ילפותא דוהית׳ למילף מיני׳ לבל המעכב בזרעו דהא י״ל ליבואן פניהם עכח להי מנייהו מפקית כונו סמוכרח>׳ לומר כן צר׳ יוחנן כמ״סכ דדוחק לומר דפליגי נסכר א דהי מנייהו מפקת )ובהכי מתויז מה שמקשי׳ על הרמב״ס פ״ה מהל׳ ביאת מקדש שמביא הא דריב״ח והא לדבר המעכב בבניו תרווייהו מקרא דורחצו - דלדברינו ניחא ד״ה כר׳ יוחנן דס״ל דתרתי סמעית . מיני׳(: . ו ל פ ״ ן מתיר׳ן ג ס קושי׳ מהרס״א הכ״ל דלכאורה י״לד מלל לרב דמסה כה״ג הי׳ * אף אי כ׳׳ה הו* א״ס לחולק בקדשי שמיס • אלא נראה דרב ס״ל כר׳ יוחנן למורחצו ’לפיכן דבר ה מ עכב בבני' וס״ל דמה״ט כתיב ורחצי אהרן ומשה ו מיו ול״כ ורחצו אהרן ובניו וכדכתיב בצוו ה ס ם
לכנ״ל
בע׳
