חוט המשולש לפרשת ויקהל
דנסוגי׳ דיבמות דקאי ה ח ס לד׳ יסמעאל ולדידי'
ספיר מצי רס״י לפרס דאי לאו קרא ללא סבערו ה״א
דעל א׳ מהן פטור לגמרי וצ״ק קוסי׳ הרא״סממקוסס
דכיון דמקוסס חולס הד שהוא תולדה דקצירה ככ״ל
וכבר מפורט בקרא דבח״וק לקאי אסנת לר׳ יסמעאל
ככ״ל ‘ מסח״כ בפסקי׳ לקאי לר״ע דלרירי׳ קרא
דביז׳׳וק קחי אסביעית ולא אסנת וא״כ לא יוכלו
לפרש דה'א סלח יתחייב כלל על מלאכה אחת דקשי׳
)נמקושש שהוא נ ה רג על מלאכה אחת דלר״ע ל״ס
ת>׳ קול יהודא הנ״ל וק״ל :
שער
'
המים
לפרשת ויקהל
ש ב ת דף ע' חילוק מלאטת מנ״ל אמר שמואל א״ק מחלליה מות ♦מות וכו׳ ותיפוק לי׳ מהיכא לנפק׳ לי׳ לר׳ נתן זמקשין העולם כיון דהמקסן ילע מדר׳ כתן דיליף מלא תבערו א״כ מעיקרא מאי פריך חלוק מלאכו מנ״ל : . ו}' 7לנאר עפ״מ דסס ע״ב הס״ס שקיל וטרי אי גס בהעלם זה וזה בידו כג ן סגגת שבת וסגגת מלאכות אס חייב ע״כ מלאכה ומלאכה והקסה הרפ״י דאיך אפסר לומר דבהעלס זה וזה נידו דחייג ע״כ מלא;ה ומלאכה 7א״כ אדתני במחנתי׳ היולע עיקר שבת וכו׳ לתני העלם זה וזה בידו וכ״םכ הא ותי׳ דאפסר לומר דאצטריך לאשמעינן היודע עיקר סבת וכו׳ ראפ״ה א״ח ע״כ סבת וסבת* ולאפוקי מדרב חסדא בבריתו׳ דס״ל שבת כגופי' דמי׳ אפי׳ בכה״ג ע״ש ס״פ אמרו לו דט״ז ע״ס : ן ל פ ץ מבואר דהמקסה הי׳ סובר דגם בהעלם זה וזה בידו חייב ע״כ מלאכה ומלאכה ־ וכן בעי הס״ס להוכיח ממתכי׳ לאבות מלאכית וכו׳• וא״כ אף לידע מו:א דר׳ נתן דיליף מלא תבערו מ״מ הקפה חלוק מלאכות מנ״ל אף בהעלם ז״וז בידו דאימא לא תבערו מוקמיק אמסתבר׳ איודע עיקר סבת* אמנם לבתר דמסני סמואל א״קמחלליה מות יומת וכו׳ פריך ספיר ותיפוק לי׳ מלא תבערו* דלסיטתו ליכא למימר דאצטריך תרי קראי חד ליודע עיקר סבת וחל להעלם זו״ז בילו* דהא סס בכריתו׳ די״ז מ ס ק שמואל תני נדה פרס״י שמואל כרב תסלא ס״ל דשבתות כגופין דמי עס״ה וע״כ סמויל ס״ל העלס ז״וז >ילו א״ח ע״כ מלאכה ומלאכה דאל״ב הדק״ל קושי׳ הרפ״י ול״ס תי הרפ״י לתני היודע עיקר סבתלאפוקי מלר״ח וא״נ לסמואלפריך
רסשולש
מח
שפיר ותיפק לי׳ מדר׳ נתן עד שהזציך לשנוי דשמואל באמת כר׳ יוסי ס״ל ודו״קז
^ שעי
הקטן
לפרשת ויקהל ב ג ט ' דשבת דף ע׳ דמסיק הגמ׳ הנ ע ר ה לחלק יצאת וכה״ג נפ ס חי׳ד ף ה׳ ובסנהדרין ל״ו פרס״י דאי לאו קרא דלא תבערו הא דאסעשה כולן בהעלס אחת א״ח אלא אחת* וביבמות דף ז' פרש״י סבערה לחלק יצאת דאי לאו קרא דלא תבערו ה״א דאינו חייב עד שיעשה כולן* וכבר צווחי בי קמאי דדברי רס״י סותרין הדדי והרג׳ש בו הרא״ס וכבר עמד בזה כבוד אא״ז זצ״ל בסער אסר״ וגס אנכי אענה את חלקי בזה : ד ה נ ה מקשה עוד הרא״ס על רס״י דאיו נימא דא״ח עד שיעשה כולן דהרי מציכו מקושש דנתחייג על א‘ מהן ־ ותי׳ בס׳ קול יהודא עפ״ע דאמרינן שם בגמ׳ דשבת ועדיין אני אזמר על החרישה ועל הקצירה חייב שתי׳ ועל כולן א״ח אלא אחת ע״ם ולפ״ז לא מוכח מ Tי ממקוסש להא איכא מ״ד מקושש תולש הוי ותולש תולדה דקצירה ועל הקצירה בוודאי חייב בפ״ע מלכתיב בחריש וקציר עכ״ד* והכה ידוע דלפי האמת לרשינן בח״וק לק״ע דד״ס* אכן אי נימא דע׳ דל״ח סי״ב כרת לא בעי קרא כלל לומר דק״ע 7״ס דתיפוק לי׳ דעסה דל״ת סי״ב כרת )ואף דשבת הוי ע׳ ול״ת ע׳ בתוס' יבמות וי״ו ד״ה נגמר דע׳ למקדש מ״ ת וע׳ וה״ה קצ״ע הו♦ ע׳ דמקדש(* ולפ״ז מבואר דיעדן בסוגי׳ ליבמות דכל הסקלא וטרי ה ס ס קאי למידק דע' דל״ת שי״ב כרת* ולפ״ז מיותר בחריש ובקציר וע״כ אתי לארוי רעל חריסה וקצירה חייב שתי' ולפ״ז ספיר פץפ״י דצי לאו לא תבערו ה״א דא״ח עד שיעשה מלן וממקושש ליכא ראי׳ משוסדהוית תולדה לקצירה כנ״ל אבל בסבת ובפסחי׳ ובסנהדרין קאי לפי האמת דע׳ א״ 7לל״ת ס׳׳ב כרת ואצטליך רח״וק לקצ״ע דד״ש וח"כ אין חילוק בין קצירה לשאר מלאכות* ומוכה ספיר ממקופשדחייב על מלאכה אחת והוכרח רם׳׳י לפרש להוי אמינלו לעל כולן אינו סייג אלאאחת וק׳׳ל :
שער
אשר
ל©־־שת ויקהל ב ג ט ' דיבמות דף ע״ב בברייתא תנא כל מ׳ שנה שהי׳ ישראל במדבר לא נשיב רוח צפונית מ״ט אב״א מסוס דנזופץ הע )אב״א כי היכי דלא נבלרין
