חוט המשולש לפרשת ויקהל
הנ א ה ויד♦ מעשה והיינו כתי׳ נתרא וא״כ >t5pp
נקוסי׳ הר״יף דהא להאי תרוצא אף נשאר עבירו׳
מענסין אף על המחסבה לחודא נ ע ב ר וסנה וא״כ
ממילא מבואר קושי׳ החכם הנ״ל ודו״ק :
שעי
הקטן
לפרשת כי תשא ג מ ' בסבת ד״ע חילוק מלאכות מנ״ל מחלליה מות יומת אא״ע למזיד דכתיב כל העושה נ ו מלאכה יומת תכהו לשוגג וכבר עמד בזה כבוד אאמ״ז הגאון זצ״ל• לבאר מה סמקשין העולם דלמה מביא הקרא דכל העושה בו מלאכה יומת דכתיב בע׳ ויקהל ולא מביא הקרא דע׳ כי תשא ד ם מיו לי׳ לקרא דמחלליה וגו׳ דכתיב כל העושה מלאכה יומת* וגס אנכי אלך בעקבותיו לבאר קושי׳ הנ״ל בדרך בשוט: איתא בילקוט כל העושה מלאכה ביום הסבת מות יומת יכול ביוס אבל לא בלילה סמכו ענין לו מחלליה מות יומת הרי הלילה אמור ואח״כ ביום השבת • והקשה הזית רענן לא לכתוב לא ה׳ ולא וי״ו* ותי׳ דסד״א דהלילה הולך אחר היזם י ולהכי כ׳ תחלה מחלליה ואח״כ ביו ם השבת • מכלל דמחלליה קאי אלילה וא״כ מדכתיב מקוים לילה זאח״כ יום אלמא דהיוס הולך אחר הלילה עכי׳ד• ולפ״ז ק׳ מאי קאמר אא״ע למזיד קרא דמחלליה דהא אצטריך ללילה כנ״ל* אכן נראה דאיתא בילקוט כל העושה בו מלאכה בו ולא בו ובחברו ומפרש״ינגון אס חל י״הכ בע״ש או באחד בשנת ועמה מלאכה בין ב״הש בשבת ויה״כ או להיפך סד׳׳א דחייב ממ״נפ קמ״ל דפטור)ועיין לעיל בדברי אע״ז נשער אשר(• וונעתה מכח הך דרשא דנו ולא בז ובחבירו ממילא מונ ח דהיוס הולך אחר הלילה דאי הלילה הולך אחר היו ס איך משכחת דגו ס ה מלאכה ב״׳השבין שנתלי״הכ* זא״כ אייתר קרא דמחלליה לח״מ דלמזיד לא אצטרך דכבר ידעינן מקרא דכל העושה מלאכה יומת ; ך ל 2״ן א״ס דב א מ ת הכי ניונ ת הגמ׳ אא״עלמזיד דכבר כתיב כל העושה מלאכה ♦ומת רק דלא תימא דאתי לארוי כדרש הילקוט דהיוס הולך אחר הלילה ולכן כתיב כל העושה בו מלאכה יומת ודרשינן בו ולא נו ובחברו כנ״ל וא״כ כבר מוכח ד היו ס הולך אחר הלילה• ואייתי מחלליה לאא״ע למזיד תנ הו ענין לסוגג ולק׳׳מ ודו״ק ;
דהנה
המשול© שעד
אשר
לפרשת ויקהל פ ס חי ם ס״ממדל״ע תלת מ״מ הב ערה לחלק יצאת וכו׳ סרש״י דה׳׳א סאס עסה ד׳ או ה׳ מלאכות נמי לא יחחייב אלא א׳ ולכך כתיב לא תבערו לחלק ומקשה הרא״ס דביבמות פירס״י באופן אחר דה״א דאינו חייב אלא אחת א ס עשה כל הל״ p מלאכות ועל אחת א״ח כלל וא״כ לנרי רס״יסותרין הדדי : . ונ״ל לתרץ ד הנ ה הרא״ס מקשה עוד דאיך ה״א דעל אחת א׳׳ח כצל שהרי מקרא מפורש במקושש מ ה ר ג רק על מלאכה אחת שעשה״ וראיתי בס׳ קול יהודא שתי׳ קושי׳ זו מסס חכס א׳ עפ״מ דבשבת לף ע׳ רצה הש״ס ללמוד חלוק מלאכות מקרא דבחריש וקציר תשבות* וקאמר ועדיין א ט אומר על חריש וקציר חייב שתי׳ ועל כולן א״ח אלא אחת אלא א״ק לא תבערו וכו'• ולפ״ז ל״ק ממקוש 0 שהרי אמרינן בשבת דצ״ז במתניתא תנא מקושש תולש הי׳ שהיא תולדה לקצירה־ וא״כ קצירה מפורש נקרא שחייב עליה לחוד עכ״ל ־ ו הנ ה אהא שאמרו דעל ח״וק חייב שתי׳ מדכתיב בח״וק תשבות• מקשין העולם דהא הך קרלן דכח״וק לא אייתר דל״ע יליף מיני׳ במנתו׳ דף ע״ב ובר״ה דף ט׳ דמוסיפין מחול ע״הק בשביעית ־ זר׳ ישמעאל יליס מיני׳ מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצ״ע שהוא סל מצוה ודוחה שגת־ וא״כ בין למר ובין למר לא אייתר הך קרא דבח״וק־ וכן נדחקו בזה התוס׳ בסבת ס ס ד״ה ועל כולן ע״ס בסופו : א מ נ ם יש ללחות קושי׳ זו בדי ד פשוט ד ה א דקאמר ועדיין אני אומר הסוגי׳ קאי לר׳ ישמעאל כיון דלדידי' אזהרה דהאי קרא דבחו״ק תשבות מיירי בסבת זאף דדריש מיני׳ דמה חדיש רשות אף קציר רשות ולמעט קצ״ע שהוא)וצוה מ״מ כיון דפסטא דקרא הוא אזהרה אחריסה וקצירה דשבת• וא״כ מ cינ א תיתי נימא דעל אותן שתי׳ לא יהא חייבי׳ חטאת שהרי עיקר הס״ד דנימא דעל כולן א״ח אלא אחת פירש״י משוס דכולן בחלא מלאכה כלליגהו* א׳׳כ ממילא הנ הו תרי דלא נכללו כ״א נכ תבו בפרטי בוודאי חייב ע״כ א׳ מסא״כ לר״ע דמוקי קרא דבח״וק אסניעי ת ולא מיירי כלל באיסור שבת• א״כ מקמי ללא הוי לן ילפותאי לח״מ מלא תבערו* ג ס בח״וק לא הוי מחייבי׳ על אחת מהן* ולפ״ז לא סתרי לברי רס״י הדדי״
דנסוגי׳
