חוט המשולש לפרשת תצוה
למטכן עכ״ד • ו הנ ה לפי פי' זה )סחר לכאורה
ילסותא דהירושלמי הג״ל מדקרי מלאכה כדכתיב
אים ואפה אל יעשו עוד מלאכה • דבאמת לא ר,אי
על הוצאה כלל • אלא 7קאי על מלאכות גמורות
סעפו איש ואשה בניתם כלל וט״ס אלן״כ ויכלא
ה עס מהכיא זה קאי אנדיניהעס בסמעס הכרוז הזה
סדי כל הצורך פסקו להניא עוד נדבות ״ אמנם דברי
הירושלמי ה ס ע״פ מסקנו' ה;מ׳ דילפינן גז״ש
העברה העברה דהוי הכרוז בטבת* ולפ״ז א״א לפרש
כסי׳הרטב״ס הנ״ל״ דהכרוז הי׳לעוסי מלאכות גמורו׳
בביתם שהרי איסור שנת במלאכות גמורות כבר
נאמר מסיני ולא הי׳ צריך הכרוז אותו היו׳ בטבת
עד למחר א ע״כדהכ חה הי׳ על איסור הוצאה סלא
נאמרה עדיין ועליה קאי אל יעסו עוז מלאכה*
א״כ ניחא ילפותא דהירושלמי הנ״ל :
ו ל פ ״ ן א״ס גי' הגמ׳ שלפנינו דהגמ' דידן עם
הירושלווי לפ״ז כלל רק הירושלמי ידע הגדס
כ ל ל א״כ ספיר הוכיח מדקרי מלאכה* וגס גמ׳
דבבלי ידע הלימוד מדקרי מלאכה כדברי הירושלמי
אלא לפי שהמקפן לא ידע מהגז״פ לכן פריו הכי
ממאי דבשבת הוי ואזי שסיר מוכח מדקרי מלאכה
כדברי הירושלמי דליכא למימר כפי׳ הרסב״ס דקאי
,על מלאכות גמורות דא״כ לא הי׳ מן הצורך להכריז
זה בשבת ונו׳ דלמא בחול הוי* ואפסר לומר כפי׳
הרסב״ס והכרוז הי׳ מסוס דשלימא ענידת׳ וכפי׳
הרשב״ם ה ל ל וע״ז משני אתי׳ העברה העברה
מי״הב דהוי בסבת וא״ם ילפותא דהירומלמי ולפ״ז
ממילא מבואר קושי׳ העולם ה ל ל ודו״ק :
הגמ׳ דקאמר אא״ע למזיד שהרי כתיב וכו׳ דהל״ל סתרי כבר כתיב כסוגי׳ דעלמא• לכנ״ל לתרץ כל ז ה: הרמב״ן אקרא דוגס בעליו יומת הנאמר 3פ׳ משפטים וז״ל וראית שלא נא כתולה בחייבי מיתות ב״ד יומת בלבד אלא מות יומת נאמר בכולן עכ״ל וכ׳ ע״ז בס׳ נחלת יעקב* ואסתייע מן השמיס ליתן טע ס הגון ע״ז דאמרינן בסנהדרין דף ע״ב מות יומת מנ״ל שאס אי אפשר להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתת יכול ת״ל מות יומת וזאת הדרשה ל״ש במיתה בי״ס ולכך במיתת בי״ש כתיב רק יומת לחוד ובמיתת ב״ד כתיב מות יומת לרבות מיתות הרבה על׳ל״ ואמיגא לתרץ בזה מה שמדקדק•׳ העולס אהא סב׳ התוס׳ שס בשנת ד״ה ואא״ע וכו׳ וז״ל וא״ת ואימא אא״ע למזיד אטו בתרי קטלא קטלית לי׳ וכו׳ דאמאי לא הקשו תוס׳ קושי׳ זו על המקשן דפריך האי במזיד כתיב דעם דברי הרמב״ן ניחא דעל המקשן ל״ק דאפסר לומר דהכי פריך האי במזיד כתיב ומות יומת אתי׳ לרבות מיתות הרבה כנ״ל* ומלל דקאי אשוגג ואחילוק מלאכות* לכן המתינו להקשות על התירצן דאמר אא״ע למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת״ וק' דהרי בהך קרא נאמר רק יומת לחוד וע״נ מיירי רק במיתה בי׳׳ס לחוד לפ״ד בעל נ״י ה ל ל ״ וקרא דמחלליה מות יומת מיירי במיתה בד״א ולרבו' מיתות הרבה ואיך סייך לומר בהנך קראי אא״ע אע״כ דלס״ל להתרצין כס׳ בעל ל י הכ״ל וא״כ הקשו שפיר למה ל״ק אא״ע למזיד אטו בתרי קטלא וכו׳ :
ש י ח דף ע׳ חילוק מלאכות ־מנ״ל אמר שמואל א״ק מחלליה מות יומת התורה רבתה י* מיתות ה רנ ה על חילול אחת* האי במזיד כתיב* אא״ע למזיד שהרי כתיב כל העושה בו מלאכה יומת תנהו ענין לשוגג* ומקשין העולם למה מביא הך קיא דאא״ע למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכ׳ דנתיב 3פ׳ ויקהל ולמה לא מביא קרא דמוקדס 3פ׳ כי תשא* וסמיך לקרא דמחלליה מות יומת דכתיב ס ס כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת* ובפרטות דהאי קרא דכל העושה בו וגו׳ נאמר בצווי משהליסראל וקרא דמחלליה נאמר בצווי דהשס למשה וח״כ ל״ש לומר אס איט ענין• ותי׳ דבילקוט דרס כל המקראות הללו דלא אייתר א׳ מהן ע״ס׳ ו3גמ׳ קאמר אס אינו ע ר ך גס י׳׳לד בלסון
א מ נ ם כדי לתר׳ן קושי׳ תוס׳ ה ל ל נראה די״ל דגאמת כוונתו המקסן הי׳ כמשכ״ל דהאי במזיד כתיב וקרא דמות יומת אתי לרבו׳ מיתות ה ר ב ה כנ״ל* והתרצן בא לסחור ס' בעל נחלת יעקב ה ל ל * ועיקר קושייתו כקו שי'חוס׳אטו בתרי קטלא קטלית לי׳* והוא עפ״מ דאיתא בילקוט כל העושה בו מלאכה יומת בו ולא בו וכחבירו סאם חל י״הכ בע׳׳ס או במ״ש ועשה מלאכה בין פני ב״הש סומע אני סיהי׳ חייב ת״ל כו ולא מ ובחבירו* וע׳ המפרשים דא״ל בשוגג ולענין חיוב חטאת פטרו ה כ תו ב ק׳ ממ׳׳נס איכא חיוב חטאת )וגס הרי הג מ' Y 0דהאי קרא במזיד כתיב{* אע״נ דמיירי במזיד והחראה* ופטרי קרא ממיתה בי״א דלא כימא דווקא בי״הכ לחוד חייב כר ת משא״כ ב ספ ק שמא שבת הוא M 2
לפרשה הג״ל
עפמש״כ
