עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/96

למכור סתם אפילו דבר המיוחד רק לדבר איסור בלבד ואמרינן דמסתמא קונה זה על לאחר שביעית והרמב"ם שם כתב בזה"ל שהרי אפשר שקנה בשביעית לעשות לו מלאכה לאחר שביעית עכ"ל ואין כוונתו לשון ספק אלא כלומר כיון דאפשר אלאחר שביעית וודאי כוונתו כן ולא חשדינן ליה כיון שמוחזק בכשרות ואינו חשוד לשביעית: ז. עוד שנינו שם היוצר מוכר חמש כדי שמן וט"ו כדי יין שכן דרכו להביא מן המופקר ומותר למכור אפילו לחשוד (רע"ב) וליכא למיחש שיטלם כולם ליין או לשמן וא"כ יביא מן המשומר לפי שהכדים ניכרים הם איזה לשמן ואיזה ליין ואין דרך להכניס יין בשל שמן ושל שמן בשל יין ואפילו לאינו חשוד משמע שאין למכור יותר משיעור זה וכן מבואר מלשון הרמב"ם שלא כתב לחשוד וגם דין זה ביאר אחר שכתב דין דאינו חשוד ע"ש והטעם נ"ל לאו משום דביותר חשדינן ליה אלא דא"צ יותר שהרי אין לו להביא יותר יין ושמן כמ"ש הרמב"ם בפ"ד דין כ"ד על כל אדם וז"ל ויש לו להביא לתוך ביתו מעט וכו' חמש כדי שמן וט"ו כדי יין וכו' עכ"ל ולכן אין למכור לו יותר כדים ובכדים לא שייך לומר שמכינן על לאחר שביעית כמו מחרישה וכו' דכדים שכיחי בכל עת ובזול וא"צ להכינם: ח. ודע דבמשנה מסיים ואם הביא יותר מכאן מותר והרמב"ם לא הביא זה ותמהו עליו (תוי"ט) אך באמת הרמב"ם הביא זה בפ"ד שם לענין שיש לו להביא לתוך ביתו מעט וכו' כמ"ש כתב שם ואם הביא יותר מכאן מותר כלומר אם זה האיש הביא יין ושמן משלו יותר משיעור זה מותר כיון שהם מן המופקר וממילא דהיוצר במכירתו אם זה האיש אינו חשוד פשיטא שמוכר לו יותר כדין ואם הוא חשוד אסור דחשדינן ליה שהביא מן השמור ואין כאן דבר חידוש וא"צ להזכיר בכאן וגם המשנה אין כוונתה על מכירת הכדין אלא על עצם ההבאה מהיין והשמן: ט. מותר למכור לעכו"ם כדין הרבה ולא חיישינן

שמא יחזור וימכרם לישראל חשוד דכל כי האי לא גזרו דאפילו בלפני עור גמור אמרינן בלפני אידיהן (י"ד.) אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן וכ"ש בזה דתקנת חכמים בעלמא הוא כמ"ש בסעי׳ ב׳ וכן מותר למכור כדים רבים לישראל בח"ל אפילו הוא חשוד ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מא"י דלא החמירו חכמים כל כך (רע"ב פ"ה מ"ז): י. מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית אבל לא ידי ישראל דעכו"ם אינו מצווה על השביעית ואינו מחזיקו אלא בדברים בלבד כגון אם ראוהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו אבל לא יסעדנו ביד כדי שלא יעשה מלאכה בקרקע של א"י בשביעית ומותר לרדות עמהם הכוורת של דבש ולא עם ישראל דזהו קרוב למלאכת הקרקע אע"ג דכוורת אינה כקרקע מ"מ לישראל אסור לסייע אף במלאכת תלוש משא"כ בעכו"ם וכן חוכרין מהם נירין על אחר שביעית אף שמישראל אסור מ"מ מהם מותר לפי שאינן בני חיוב דנקנוס אותן: יא. כבר ביארנו בסי׳ ט"ז סעי׳ ו׳ דסוריא אע"פ שאין בה איסור שביעית מן התורה גזרו עליה שביעית כדי שלא יניחו א"י וילכו וישתקעו שם ולכן שנו חכמים במשנה (פ"ו מ"ג) עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דשין וזורין דורכין ומעמרין אבל לא קוצרין ולא בוצרין ולא מוסקין וכן כל כיוצא באלו ולא החמירו בתלוש בסוריא ועוד כדי שימצאו העניים שבא"י קצת ריוח בסוריא שהיא קרובה להם ולא יצטרכו לצאת לח"ל (רע"ב) ואפילו אצל החשודים מותר לעשות בתלוש (שם) והא דלא במחובר זהו מן השמור אבל מן המופקר גם בא"י מותר דתניא בת"כ מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר (שם) רק שצריך לעשות ע"י שינוי וכמ"ש בריש סי׳ כ"ב ויש מי שכתב דאצל חשוד גם בסוריא אסור אף בתלוש אלא אצל עכו"ם מותר ושכן משמע בירושלמי (מל"ש) ולא נהירא ומירושלמי אין שום משמעות (ע"ש והעיקר כהרע"ב רק מ"ש בסה"ד דבמחובר בא"י אסור מדרבנן גם