כט שאסור להחזיק ידי עוברי עבירה בשביעית ובו כ"ה סעיפים:
|
א. כדרך שאסור לעבוד הארץ בשביעית כמו כן אסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה או למכור להם כלי עבודה שאסור לחזק ידי עוברי עבירה והאיסור אינו אלא על דבר שמיוחד רק למלאכת איסור בלבד וכך שנו חכמים במשנה (פ"ה מ"ו) "זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה - אסור, לאיסור ולהיתר - מותר" דתלינן שיעשה בזה מלאכת היתר ולכן אם אמר מפורש שצריך לדבר האסור או שהמוכר יודע זה אסור למכור לו ולסייע ידי עוברי עבירה: ב. דבר ברור הוא דזהו מתקנת חכמים שלא לסייע ידי עוברי עבירה כדמוכח מלשון המשנה שם בסוף הענין "שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה" אבל משום ולפני עור לא תתן מכשול אין כאן דזה אינו אלא כשא"א לו להשיג דבר זה במקום אחר כדמוקי לה בגמ׳ בר"פ לפני אידיהן בתרי עברי דנהרא ע"ש ולכן הרמב"ם ז"ל בפי׳ המשניות שכתב בזה"ל אמר הכתוב ולפני עור לא תתן מכשול מי שסגרה עיניו התאוה ויצה"ר אל תעזור אותו להוסיף בעוורנו ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה וכו׳ עכ"ל אין כוונתו דיש בזה ממש לאו דלפני עור דזה אינו אלא כשא"א לו להשיג במקום אחר ובכאן גזרו חכמים בכל ענין אפילו אפשר לו להשיג במקום אחר אלא דהרמב"ם מרחיב הטעם דלמה תקנו חכמים כן כדי לנחות אדם בדרך ישרה ולא לעזרו בדרך עבירה ויש בזה גררא דלפני עור (כנלע"ד ברור): ג. ואלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית למי שחשוד על השביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה שזורין בו התבואה בגורן והדקר לחפור בו את הקרקע אבל מוכר לו המגל והעגלה וכל כליה דזהו ראוי לאיסור ולהיתר כמ"ש הרמב"ם בפ"ח דין ג׳ וז"ל שאם יקצור בו מעט ויביא על העגלה מעט ה"ז מותר ואם יקצור כדרך הקוצרין או יביא כל פירות שדהו אסור עכ"ל וזהו בדברים שאין דרכן לקוצרן דדברים שדרכן לקוצרן אסורין בקצירה כמ"ש בסי׳ כ"ב (תוי"ט) דבשביעית צריך שינוי: |
ד. וכן מותר למכור לחשוד בשביעית פרה החורשת שהרי יכול לשוחטה וכן מותר למכור לו שדה שהרי אפשר שיובירה ולכן אם אומר מפורש שיחרוש בהפרה ויזרע השדה אסור אבל שדה אילן אסור למכור לו שהרי הפירות יגדולו מאליהן והוא לא ינהוג בהם דיני שביעית כיון שהוא חשוד ואין היתר למכור לו אא"כ יפסוק עמו שלא יהיו לו הפירות כלל והמוכר יעשה בהם כדין וכן מותר להשאילו סאה או מדה אחרת למדידה אע"פ שיודע שיש לו גורן ומאסף פירות שביעית מ"מ הא יכול למדוד בה בביתו מה שנצרך לעצמו וכן מותר לפרוט לו מעות אע"פ שיודע שיש לו פועלים שעושין באיסור מ"מ הא צריך מעות קטנות גם להוצאות ביתו והוי לאיסור ולהיתר ולא גזרו בכה"ג ומותר וכולן אם אמר בפירוש שנצרך לו לדבר האסור אסור כמ"ש ופשוט הוא: ה. עוד שנינו במשנה שם "משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה" וכן העתיק הרמב"ם ויש להבין אם יכולה לתלות בתבואה של היתר למה לא תבור ולא תטחון עמה ואם אינה יכולה לתלות למה מותר להשאילה? אמנם האמת הוא דמיירי אפילו כשאין לה תבואה של היתר וההיתר להשאיל הוא מפני דרכי שלום כמבואר בהמשנה משום דדרך שכנים להשאיל זל"ז וכשלא תשאילם יבואו לידי שנאה ולפיכך התירו חכמים אף כשאין לה תבואה של היתר וכן משמע בירושלמי שאומר אני אומר נפה לספור בה מעות כברה לכבר בו חול וכו׳ ע"ש ומובן דאין זה תלייה גמורה אלא מפני דרכי שלום התירו (תוס׳ גיטין ס"א. ור"ש שם) ולכן אם מפורש אומרת לדבר איסור אסור אע"ג דגם סתמא כפירושו מ"מ קצת תלייה יש כמ"ש אך עיקר ההיתר הוי מפני דרכי שלום אבל במכירה לא שייך דרכי שלום והרמב"ם ז"ל קיצר בזה אבל הביאור כמ"ש: ו. וכל זה בחשודים אבל למי שאינו חשוד מותר
|
