עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/84

הכותי ומן העכו"ם פירות שביעית ומילתא דפשיטא היא שהרי אפילו לע"ה אסור למכור פירות שביעית כמו שיתבאר וכ"ש לאלו וק"ו שאין קונין מהם דבוודאי לא שמרום בקדושת שביעית ולכן השמיטה הרמב"ם: יד. שביעית נקרא קדש דכתיב כי יובל היא קדש תהיה לכם (סוכה מ׳:) ויובל ושביעית חדא מילתא היא (רש"י שם) ולכן כשם שהקדש יכולין לחללה על דבר אחר או למוכרה ושהדמים יכנסו לקדושה דבהקדש כתיב ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו הרי חילול וכתיב ואם לא יגאל ונמכר בערכך הרי מקח (שם) כמו כן שביעית יכול לחללה ולמוכרה. ואין לשאול כיון דילפינן מהקדש נצריך תוספת חומש כהקדש די"ל דבשלמא בהקדש שההקדש יוצא לחולין שפיר הצריכה התורה חומש כעין שהצריכה במעילה אבל בשביעית שגם השביעית נשאר בקדושתו כמו שיתבאר מה שייך תוספת חומש הא הקדושה נשארת בתקפה (כנ"ל) וע׳ בסעי' ט"ז: טו. וחמירה שביעית מהקדש דאלו בהקדש יוצא ההקדש לחולין ולא כן בשביעית כדתניא בסוכה (שם) שביעית תופסת את דמיה שנאמר כי יובל היא קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו ואסור אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית כן ת"ל תהיה בהווייתה תהא הא כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין לקח ביין שמן יצא יין ונכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור וכשיגיע שעת הביעור צריך לבער הפירי הראשונה עם השמן האחרון דעל שניהם חל קדושת שביעית ואין נ"מ בין שלקח בפירות שביעית עצמן או בדמיהן דדמי פירות שביעית כשביעית: טז. וזה שכתבנו דשביעית מחחללת בין דרך מקח בין דרך חילול כתב הרמב"ם שם וז"ל אין שביעית מתחללת אלא על דרך מקח בד"א בפירי ראשון אבל בפירי שני מתחלל בין דרך

מקח בין דרך חילול וכשמחללין פירי הנלקח שנית אין מחללין אותו על בהמה ועיף חיים שמא יניחם ויגדל מהם עדרים ואין צריך לומר שביעית עצמה אבל מחללין אותן הפירות על השחוטים עכ"ל כן הוא מסקנת הש"ס בסוכה שם וה"ה שאין קונין בפירות שביעית בעלי חיים חיים משום גזירה זו ואין חילוק בין זכרים לנקבות אע"ג דבזכרים לא שייך שמא יגדל מהם עדרים גזרינן זכרים אטו נקבות (תוס׳ שם בשם ירושלמי): יז. ולא ביאר הרמב"ם ז"ל איך הדין בדיעבד אם עבר וחילל על חיים וגם בגמ׳ שם לא נמצא זה אמנם מדברי רבותינו בעלי התוס׳ בקדושין (נ"ה: סד"ה אין ע"ש) למדתי דמבטלין החילול או המקח שהקשו על מה דתניא בסוכה שם לענין מעשר שני דעל חיין אין מתחללין דמשמע אפילו בדיעבד והא מדרבנן היא ואינו אלא לכתחלה ותרצו דכיון דיש תקנה לומר יחזרו דמים למקומן אפילו דיעבד לא מהני ע"ש והשתא הא בסוכה שם תניא אחד שביעית ואחד מעשר שני וכו' על חיין אין מתחללין ע"ש ש"מ אף דיעבד: יח. ומ"מ נלע"ד דלא דמי דבשלמא במע"ש דהמע"ש יצא לחולין אמרינן דיחזרו דמים למקומן ותשוב המע"ש לקדושתה והבהמה חולין כמקדם ואין הקדש נפסד אבל בשביעית דשניהם קדושים מן התורה כמ"ש אם נאמר יחזרו דמים למקומן הרי נבטל מהבהמה קדושה שיש עליה מן התורה ולא נכניס אחרת תחתיה ולכן נ"ל דאם זה שחילל בבהמה חיה היה דבר מחולל על שביעית או דמי שביעית דבזה כשחילל על הבהמה נעשה זה חולין והבהמה נכנס תחתיו כמו שנתבאר שפיר אמרינן יחזרו דמים למקומן כלומר דזה שחילל ישוב לקדושחו והבהמה תשאר חולין אבל אם חילל פירות שביעית עצמן או דמי שביעית על בהמה חיה בהכרח שתשאר בקדושת שביעית שא"א לנו להקל על דברי תורה וברייתא דנקטה לשון אין מתחללין דיעבד זהו משום מע"ש ומשום פירי שני דשביעית (כנלע"ד): מותר