עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/54

הדף הזה לא עבר הגהה

בעל תרומת הדשן ובאמת יש שם חולק בזה (נקה"כ שם) אמנם כבר ביארנו שם סעי׳ ט׳ בראיות ברורות שיש חילוק בין קליטה דאילנות שהוא עץ וקשה לקלוט לבין קליטת תבואה ע"ש ואין לפקפק בזה:

ז ויש לנו לבאר דיני תוספת שביעית בזמן המקדש דהרי כשיבנה בהמ"ק אי"ה יחזור התוספת למקומו והנה כבר נתבאר דתקנת חכמים היתה בשדה אילן עד עצרת ובשדה לבן עד הפסח וא"כ כמה הם שיעור האילנות שיתירו לחרוש הקרקע בשבילן עד עצרת כך שנו חכמים במשנה ריש שביעית דאם יש ג׳ אילנות לבית סאה וזהו קרקע של חמשים אמה על חמשים אמה וראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי והמנה הוא מאה דינרים והדינר ששה מעין מותר לחרוש כל הבית סאה עד עצרת דנקראת שדה אילן ואם אין עושים השיעור הזה אין לחרוש כל הבית סאה רק עד הפסח ורק הקרקע הסמוכה להאילנות כמלא אורה וסלו והיינו שיכול לעמוד שם האדם התולש את התאנים וסלו אצלו וזה השיעור יכולים לחרוש עד עצרת ובתנאי שבין אילן לאילן יהיה המרחק לא פחות מכדי שהבקר יכול לעבור בכלי המחרישה בין אילן לאילן דאם אין ביניהם שיעור זה אין לזה דין שדה אילן כלל דלמיעקרא קיימי שאין זה דרך נטיעת אילנות:

ח ודע דשיעור זה של ששים מנה נשנית במשנה בלשון זה כל ג׳ אילנות לבית סאה אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה וכו׳ ומבואר מלשון הרמב"ם בחיבורו דאכל הג׳ קאי והיינו שכל אילן תעשה עשרים מנה (וכ"כ בשנו"א) אבל הר"ש והרע"ב פירשו דעל כל אילן קאי שכל אילן תעשה ששים מנה וצריך שכל אילן תעשה שיעורה והיינו להרמב"ם כ׳ מנה ולהר"ש ס׳ מנה אבל אם אחת אינה עושה שיעורה אע׳׳פ שהשתים עושות יותר משיעורן ובכולל יהיה השיעור הכולל או יותר מ"מ אינו מועיל ולא מקרי שדה אילן וחורשין רק עד הפסח כל הבית סאה לבד הסמוכין לאילנות כמלא אורה וסלו:

ט וכל האילנות שיערו באילן תאנה ואפילו אילני סרק והיינו אם היו גדולים בכמותם עד שאם היו אילני תאנה היו עושים כשיעור שנתבאר חורשין כל בית סאה בשבילן עד העצרת ולמה שיערו בתאנה מפני שהתאנה עושה הרבה ופירותיה גסין (ירושלמי) ועוד דכל האילנות אין עושות שנה אחר שנה משא"כ התאנה שהיא עושה בכל שנה (שם) ולא תקשה באילני סרק מה שייך עשיית פירות דגם באילני סרק יתעבו העצים יותר כשהקרקע מרווח הרבה (שס) וטעמו של דבר דכשהם על השיעור הזה קים להו לחכמים דצריכין האילנות לכל הקרקע של הבית סאה דאם היא עושה פירות יתגדלו הפירות יותר כשיש הרווחה ואם הוא אילן סרק יתעבה העץ יותר:

י אין חילוק בין כשהג׳ אילגות הם של אדם אחד או הם של ג׳ בני אדם (משנה) או האילנות של אחד והקרקע של אחר (ירושלמי) מ"מ אם יש כשיעור שנתבאר חורשין כל בית סאה בשבילן ויותר מזה שנינו בתוספתא ריש שביעית ג׳ אילנות של ג' בני אדם ושדה של אחר אע"פ שבעל השדה חורש מפני צורך שדהו מותר ע"ש דכיון שיש בזה טובת האילנות לא נחשוש אם גם יגיע לבעל הקרקע טובה מזה:

יא ודע שיש שכתבו שכשהאילנות הם של ג׳ בני אדם קילא משל אדם אחד ויכולים לחרוש כל הבית סאה עד ר"ה (ר"ש פ"א מ"ה) וכן משמע להדיא בירושלמי והדבר תמוה וכי עדיפי משל אדם אחד (רא"ש) ונלע"ד דהטעם כן הוא דהנה כל עיקר ההלכה הוא במה שראו טובת האילנות שלא יתפסדו ע"י העדר החרישה והתירו להמשיך עד העצרת ולכן כשהם של ג׳ בני אדם חששו להפסד שלא יסמוך אחד על חבירו ולא יחרושו עד עצרת ולפיכך הרחיבו להם הזמן עד ר"ה (אבל רש"י בב"ב כ"ו: כתב רק עד העצרת וכן משמע מהרמב"ם ובקרקע של אחד והאילנות של אחד משמע בירושלמי דרק עד עצרת ולפמ"ש א"ש דכשכולם של אחד לא יתעצל):

יב במשנה שם מבואר דדינים אלו שנתבארו בג' אילנות כך הם מג׳ ועד ט׳ אילנות דעשרה

דין