עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/48

בפ"ב דדמאי סוף הלכה א׳ אומר קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם ואליבא דרבי הוא ע"ש ובספ"ט דשביעית אומר חלה דבר תורה שביעית מדר"ג וחביריו שהם התקינו לנהוג שביעית בזמה"ז ובירושלמי גיטין פ"ד הלכה ג׳ איתא חזר ר׳ יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל דבר תורה בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם השמטת כספים וכו' מדבריהם תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר שני שמיטין שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה פסקו היובלות נוהגת שמיטה מדבריהן ואימתי בטלו היובלות וכו׳ משגלו שבט ראובן וגד וכו' ע"ש: ד והך דרבי מובא גם בש"ס שלנו בגיטין (ל"ו.) בלשון זה רבי אומר וכו׳ בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע וכו' ופירש"י דסובר דשמיטה בזמה"ז דרבנן ורבינו תם בתוס׳ שם כתב דלאו אחרישה וזריעה קאי אלא על השמטת קרקע דיובל שהקרקע נשמטת מבעליו וחוזרת לבעלים הראשונים וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פ"ט משמיטה שכתב אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע שהקרקע ישוב לבעליו אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים וכו' עכ"ל (וברייתא דירושלמי היא ברייתא אחרת ע"ש בתוס׳ שכתבו כן): ה ומבואר מדברי הרמב"ם דשביעית בזמה"ז דאורייתא וכ"כ מפורש שם בפ"ד דין כ"ה אין שביעית נוהגת אלא בא"י לבד שנאמר כי תבואו אל הארץ ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית עכ"ל ומדלא ביאר דבזמה"ז דרבנן כדרכו בכל מקום מבואר דמן התורה הוא ובהכרח הוא לפי פירושו דשמיטת קרקע איובל קאי וכ"כ הרמב"ם בס׳ המצות בעשין קל"ה וז"ל שצונו לשבות מעבודת הארץ בשנת שביעית וכו׳ ואין חובתה מן התורה אלא בארץ ישראל עכ"ל

ובמצוה קל"ח כתב וז"ל שצונו לשוב הקרקעות וכו' ואינה נוהגת אלא בא"י ובזמן שהיובל נוהג עכ"ל ומקודם לא כתב כן הרי להדיא שנוהג בא"י בכל זמן: ו ובתורת כהנים תניא מניין עשה שביעית אע"פ שאין היובל נוהג ת"ל וספרת לך וכו' ומניין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל והיו לך שבע שבתות שנים דברי ר' יהודה וחכ"א שביעית נוהגת אע"פ שאין היובל נוהג ואין היובל נוהג אא"כ יש עמו שביעית עכ"ל הרי דבין לר"י ובין לרבנן שביעית נוהגת גם בלא יובל כדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל כתב שם באמת דהוא מחלוקת כלומר דרבי סבר דשביעית בזמה"ז דרבנן ור"י וחכמים ס"ל דהוי דאורייתא ולהלכה לא הכריע רש"י ונראה דהלכה כרבים וכפסק הרמב"ם וכן משמע בערכין (ל"ב:) שאמר מנו יובלות לקדש שמיטין ויובל אינו נוהג ושמיטה נוהגת ואמנם רש"י בעצמו דחי לה דמדרבנן היא ע"ש (ובסנהדרין כ"ו, כתבו רש"י ותוס׳ דשביעית דרבנן דבטלה קדושת הארץ): ז אבל ר"ת ז"ל בתוס׳ ערכין שם כתב דהך דמנו יובלות לקדש שמיטין וודאי דמדאורייתא היא אך דאתיא כרבנן ור"י ולא כרבי ע"ש והתוס׳ שם דחו להיפך הך ראיה דת"כ דאין הכוונה שאין היובל נוהג אלא שלא קיימו מצות יובל אבל כשאין יובל נוהג מדינא גם שמיטה לא נהגה ולכאורה מוכרח כן דאל"כ איך קאמר עשה יובל אע"פ שאין שביעית והרי כשיובל נוהג פשיטא דשביעית נוהגת אלא וודאי דהכוונה שלא קיימו מצות שביעית וגם הסמ"ג בעשין (קמ"ז) פסק כרבי דשביעית בזמה"ז דרבנן וכתב שגם ר"ת פוסק כן (ודבריו בתוס׳ אינם אלא להוכיח דבבית שני נהגו ביובל כמבואר שם ותולה דכוונת הירושלמי היא על שביעית אך בהך דרבי בש"ס דילן פי' כהרמב"ם ומ"מ בתוס׳ לא משמע כהסמ"ג ודו"ק): ח ויש להתפלא בדברי הרמב"ם בתרתי דאיך אפשר לומר דהך דרבי בשמיטת קרקע הכוונה על יובל ולא על חרישה וזריעה לשביעית הא בריש מ"ק אהא דתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית פריך הש"ס חרישה וזריעה בשביעית