עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/41

ערקי הלכות פאה םימן יג העלחן כ 39 ואם גקרצת עם האשכול יש לו לעשות תרומת מעשר על מקים אחר עכ"ל ונראה שמפרש דהירושלמי מתרץ דהתוספתא מיירי כשרואין שנקרצות עם האשכולות אבל בלא"ה צריך ליתנם לעניים וקמ"ל דלא גזרינן נקרצות אטו אין נקרצות (כ"מ) וטעמו דספק הוי לעניים כמ"ש כמה פעמים: תניא בתוספתא (פ"א הלי י"0 היו לו ארבע וחמש גפנים בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות ואם שייר גותן מן המשואר על מה ששייר עכ"ל ביאור הדברים דכבר ביארגו בס"ס ד׳ דכמו דבמעשר באכילת עראי ליכא חיוב מעשר כמו כן בלקט שכחה וסאה ולא חייבה תורה אלא בקבע ולכן הכרם קביעותו להביאו לגת ולעשות ממנו יין אבל אם היו לו גפנים אחדים ומכניסן לתוך ביתו לאכול הענבים מקרי עראי ואפשר אפילו אם עושה מהם יין בביתו מקרי עראי ועוד יתבאר בזה אבל בעוללות חייב משום דהעוללות ניכרות בם"ע בעודן במחובר שהם של עניים ולא שייך בהם פטור עראי דרק כשהתחיל לבצור הרי העוללות של העניים (כגלעיל לפיש): ין ובירושלמי (פ"ג ה"ב) מביא תוספתא זו ובלשון אחר וז"ל היה לו חמש גפנים והוא בוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטיר מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות ומסיק שם דמיירי בין כשגגמר ובין כשלא גגמר בישולם אם אוכלן ענבים פטור אפילו לא שייר כלל ואם עושה מהם יין אינו פטור אלא כששייר מעט ומן השיור יתן כל זה כפי שיעור השיור והטעם נ׳"ל דכשעושה מהם יין נראה קצת כקביעות ולכן אם לא שייר חייב בכולן ולפ"ז התוספתא שאמרה ואם שייר דמבואר דברצונו תלוי מיידי כשרוצה לאכול ענבימ: יךן וזהו דעת הרמב"ם שכתב בכפ׳׳ד מי שהיו לו חמש גפגים ובצרן לתוך ביתו אם לאוכלן עגבים פטור מן הפרט ומן השכחה ומן ה(ויש נורםין ומן הפאה> וחייב בעוללות ואם בצרן לעשות יין חייב בכל אא"כ שייר מקצתן עכ"ל וזהו כמ"ש והראב"ד השיג עליו וז"ל לא P אשכולות שהן עושין רביע כלומר שיהא מהן יין רביעית הלוג (ירושלמי פ"ז ה"ו): יב שנינו במשנה (פ"ז מיה) המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כמו כן מדל בשל עגיים כלומר כשהגפנים תכופים זה אחר זה עוקר מבגתים להרויחו ויגדולו בטוב ולכן אף כשיש בהם עוללות מותר ליטלן ג"כ דהעגיים הם בשותפיו וכשם שהשוחף מדל גם בחלק שותפו כמו כן מדל בשל עניים והם שלו שהרי ע"י זה ישתבח גם חלקם אבל המוכר לחבירו עשרה אשכולות בעודם מחוברים אסור ליגע בהן (ירושלמי) ולא ידעתי למה השמיטה הרמב"ם: יג המקדיש כרמו עד שלא גודעו העוללות אין העוללות לעניים ואם משגודעו העוללות הם לעגיים ויתגו שכר גידוליו להקדש כלומר מה שמשביחין משם ואילך בעת שיוגקים משדה הקדש ושנינו בתוספתא (ספיג) עכו"ם שמכר כרמו לישראל לבצור חייב בעוללות וישראל שמכר כרמו לעכר׳ם לבצור פטור מן העוללות עכ"ל דקודם הבצירה אין לעניים זכות בהן כבדש וישראל ועכו"ם שהיו שותפים בכרם חלקו של ישראל חייב ושל עכו"ם פטור כן פסק הדמב"ם שם והוא נגד הש"ס בחולין (קליה.) אך כבר בארנו טעמו של הרמב"ם דל לעיל בסי׳ ד, סעי׳ י"א ע"ש: יך תניא בתוספתא (םפ"ג) בן לוי שנתנו לו ענבים והיו בהן עוללות אין חושש שמא של עניימ הן עכ"ל ובירושלמי (פ׳י׳ז ה"ג) מביאה בלשון אחר בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות ה"ז עושה אותן תרומת מעשר במקום זייזר ע"ש והכוונה אחת היא ופריך עלה ועוללות לאו של עני הן ומתרץ אני אומר הנקרצות עם האשכולות עכ"ל ולכאורה ה"פ דלכן אינו חושש משום דאמרינן שהעוללות הן הנקרצות עם האשכולות דשייך לבעל הכרם כמו שנתבאר בסעי׳ ט׳ וכן תסס הראב"ד בהשגות ספיד ע"ש וצ"ל דהא דתלינן לקולא משום דכיון דהבעה"ב נתנם ללוי בוודאי איגו חשוד שיגזול את העניים: £ך אבל הרמב"ם שם כתב בן לוי שנתנו לו מעשר טבל ומצא בו עוללות נותנן לעני