ןןרוך חלמת פאי, •יטן יב העןלחן יח 35 זה מסיים את זה וכ"כ הרמב"ם ולא אבין הלא נטופה א"צ לסיים דהיא בעצמה מםויימת כמו שנתבאר ונ"ל בשנדקדק למה לא אמר זה מסיים את זה וזה מסיים את זה אלא דה"פ דכבר נתבאר דבעינן שתהא מסויימת ברוב השנים ולזה אמר דאם אתת נוטםת ברוב השנים ואחת במיעוט השנים זה שברוב השנים מסיים את זה שבמיעוט השנים אבל אם גם במיעוט אינה נוטפת אין הנטופה מסיימת אותה ועוד אמרו שם דאם כל שדהו נטופות ושכח אחד או שנים יש להם שכחה דכיון דכולן נטופות אין זו מסויימת לא אצלו ולא אצל אחרים דרק כלליות השדה מסויימת אבל לא אחת או שתים מהן: £ וכתב הרמב"ם שם בד"א שלא התחיל באילן זה המפורסם אבל אם התחיל בו ושכח מקצתו ה"ז שכחה ואע"פ שהוא מפורסם והוא שיהיה הנשאר בו פחות מסאתים אבל סאתים אינו שכחה אא"כ שכח כל האילן כמו שבארנו עכ׳׳ל כלומר דהא דעתו דבאילן לא מהני סאתים כמ"ש וזהו כשהולך על שם האילן אבל כשהתחיל בו ועתה הולך על שם הפירות הדר דינא כפירות תלושין דסאתים לא הוי שכחה וכמ"ש בסי׳ י׳ סעי׳ ז׳ ע"ש; ו ודע דלשון המשנה כן הוא זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופת בשעתו ושכחו יש לו שכחה עכ"ל ונראה דמםרש דהך בד׳י׳א אדיש הפרק קאי כלומר בד"א דזית נטופה יש לו שכחה כשלא התחיל אבל התחיל יש שכחה ואם יש בו סאחים אינו שכחה ועל זה אמר מקודם זית שיש בו םאתים ושכחו אינו שכחה כלומר זית נטופה והתחיל ויש סאתים אין לו שכחה אבל שאינה נטופה וכ"ש שאר אילנות או נטיפה ולא התחיל אפילו בסאתים יש שכחה ואינה נטופה ושאר אילנות אפילו התחיל ויש סאתים הוי שכחה והכי מבואר בתוספתא (פ"ג הצי י"ל) וז"ל כל זית וכר נטוםה ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו ה"ז שכחה עד שיהא בו םאתים עכ"ל התוגסתא (וכן מוכרח בירושנמי לעל המשנה ך וז"ל הרמב"ם בפ"ה דין כ"ב השוכח אילן בין האילנות אפילו היה בו כמה סאין פירות וכו׳ יש לו שכחה וכו׳ בד"א באילן שאינו ידוע ומפורסם במקום כגון שהיה עומד בצד הגת או בצד הפרצה או במעשיו כגון שהיה עושה זיתים הרבה או בשמו כגון שהיה לו שם ידוע כגון זית הגטועה בין הזיתים שהוא גוטף שמן הרבה או השפכגי או הביישגי (שכן קורין אוחו) אבל אם היה בו אחד משלשה דברים אלו אינו שכחה שנאמר ושכחת עומר בשדה עומר שאתה שוכחו לעולם ואין אתה יודע בו אלא אם תשוב ותראהו •יצא זו שאתה זוכרו לאחר זמן ואע"ם שלא תפגע בו מפני שהוא ידוע ומפורסם עכ"ל וזהו .בירושלמי ע"ש. ודע דבמשנה שם אומר כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו כלומר אפילו אינו נוטף הרבה שמן בכל שנה אלא לפרקים מ"מ אין לו שכחה כיון שיש לו שם והרמב"ם לא הוצרך להזכיר הך דבשעתו כיון דבשם תליא מילתא וכיון שיש לו שם יהיה מה שיהיה הרי הוא מוצל משבחה אמנם באמת נראה דהרמב"ם בכוונה השמיט זה דהנה בירושלמי אומר מפורש דכיון דהוא עושה רוב השנים הרי הוא כמסויים ע"ש משמע להדיא דבעינן רוב שנים דווקא ובמשנה צי׳ל דה"פ אפילו כזית הנטופת בשעתו כלומר אפילו אם שנה זו אינו נוטף כיון דבשעתו נוטף ברוב השנים הוי שכחה (וכ"כ הר"ש׳: ץ ואפילו אם אצל שארי בני אדם אינו מסויים אלא הבעה"ב מחזיקו לאילן מסויים ג"כ אין לו שכחה שהרי יזכור עליו וכן לענין המקום דכשם דהעומדת אצל גת או פירצה הוי מסויימת כמ"ש כמו כן אם עומדת אצל דקל של תמרים שהיא חשובה גקרא ג"כ מקום מםויים (ירושלמי) דדקל הוא חשוב כדכתיב צדיק כתמר יפרח אבל אצל שארי אילנות גבוהיפ אפילו כארז הלבנון אינו מועיל דבעינן אילן העושה פירות ובאילני סירות הוי רק דקל דבר מסויים ואע"נ דגם חרוב ושקמה נבוהים מ"מ אינם נאים כדקל (כדל): ךן עוד אמרינן בירושלמי 0ס) היו שניהן גטוסות
עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/37
הדף הזה לא עבר הגהה