עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/33

הדף הזה לא עבר הגהה

מחזקת בעל השדה (כנלע"ד ועמה"פ שנדחק מאד בזה):

ה. ויש להסתפק דג׳ עומרים נתבאר דאינם שכחה ועומר שיש בו סאתים הוה כגדיש אם שכח ג' עומרים שנים קטנים ואחד זה של סאתים אם מצטרף להם להצילן משכחה אך גמ׳ מפורשת היא בספ"ד דב"ב (דאמרינן שם עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת עומר שני עומרים שכחה שנים והוא אינם שכחה):

ו. כבר נתבאר דגם בקמה יש שכחה ובשם ג"כ אם שכח קמה שיש בה סאתים ואין בה הפסק לא הוי שכחה ולא עוד אלא אפילו אין בה סאתים רואין את השבלים הדקות כאלו הן בריאות וארוכות ואת השדופות כאלו הן מליאות ואם לפ"ז היתה ראויה להיות בה סאתים אינו שכחה וי"א דזהו רק בשעורים (ר"ש פ"ו מ"ז) דשכיח כן ואין לשאול דבשלמא עומר של סאתים לא הוי שכחה דדרשינן עומר ולא גדיש אבל בקמה מ"ט לא הוי שכחה בסאתים די"ל דכיון דעיקר שכחה כתיב בעומר וקמה ילפינן מן בשדה כמ"ש בסי׳ ט׳ סעי׳ ד׳ א"א להיות עדיף שכחת קמה משכחת עומר דבהכרח להיות שיהיו שניהן שוין וכמו שבארנו שם לענין אחר ע"ש (וכ"מ

בר"ש שם) ודע דדין שסאתים לא הוי שכחה לאו דווקא בתבואה דה"ה בכל הדברים:

ז. ובאילן כשיש בו סאתים פירות יש פלוגתא דהרמב"ם שם דין כ"ב כתב השוכח אילן בין האילנות אפילו היה בו כמה סאין פירות או ששכח שני אילנות הרי הן שכחה שלשה אינן שכחה עכ"ל והראב"ד השיג עליו וכתב זה אינו מחוור כלל ולא ביאר דבריו ונראה דכוונתו דלא עדיף שכחת אילנות משכחת עומר דבסאתים לא הוי שכחה וטעמו של הרמב"ם נראה דהא שכחת אילנות לא ילפינן מעומר אלא מקרא דזית ובזה לא שייך למעט מטעם עומר ולא גדיש ולכן אפילו ביותר מסאתים הוי שכחה ומיהו כשתלש הפירות והניחם בצבורות וודאי דזהו כמו עומר וכשיש בו סאתים אינו שכחה (כנלע"ד):

ח. שכח סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה אינם מצטרפין והוה שכחה בשניהם וכן בשום ובבצלים ובפירות האילן אם שכח מקצתן בקרקע ומקצתן תלוש ובשניהם סאתים אינם מצטרפין אלא שניהם שכחה (רמב"ם שם) ויראה לי דשום ובצלים אף כשהשכחה במחובר לא הוי שכחה בסאתים כיון דהם בכלל קרא דעומר דינם כעומר:

יא יש לפעמים דגם אם שכח לא הוי שכחה ובו י"ג סעיפים:

א. יש לפעמים דגם אם שכח לא הוי שכחה כדתנן (בפ"ו מ"ג) ראשי שורות העומר שכגנדו מוכיח וכו׳ מודים שאינו שכחה ואלו הן ראשי שורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם את שלפניהם שכחה את שלאחריהם אינו שכחה יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה מפני שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה עכ"ל המשנה. ובתוספתא (פ"ג ה"ט) תניא העומר שכגנדו מוכיח כיצד מי שהיה לו עשר שורות של עשרה עשרה עמרים ועמר אחד מהם לצפון ולדרום ושכח אין שכחה מפני שנדון כמזרח ומערב עכ"ל התוספתא:

ב. ולענ"ד ברור דה"פ דמשנה דראשי שורות

הוא דבר אחד והעומר שכנגדו מוכיח הוא ענין אחר והמשנה מפרשת הך דראשי שורות והתוספתא מפרשת הך דעומר שכגגדו מוכיח וראיה לזה דהמשנה אומרת אלו הן ראשי שורות ולא מסיימת הך דהעומר שכנגדו מוכיח ולהיפך התוספתא מתחלת בהעומר שכגגדו מוכיח ולא בראשי שורות ושני עניינים הם כמו שנבאר בס"ד:

ג. והיינו דראשי שורות מקרי ששייר בראש או בסוף שלא עבר דרך עליהם כלל ולא שייך בל תשוב כמובן ולכן שנים שהתחילו מאמצע השורה זה לצפון וזה לדרום ולדוגמא שהיתה שורה של עשרים עמרים והיה לזה להתחיל מהעשירית של צד זה וזה מהעשירית של צד זה ולא התחילו מהעשירית אלא מהתשיעית וממילא דנשאר

מאחריהם