סימן לט השלח[ םג 25ג ונמכר ורש"י ז"ל לא ניחא ליה לפרש כן דלמה אבד השני זכותו לגמרי אלא דבהעמדה בךין תלוי והטעם דגם על פועלי און תפתה התורה על כבודם שלא יעמדו שגי פעמים בדין להמכר בעבדות: $ן ובאמת הרמב"ם דל בםפ"ג מגגיבה מפרש ג"כ כפשטיה אך להיפך דבאדם אחד איגו גמכר וחוזר וגמכר ובשגי בגי אדם גמכר וחוזר וגמכר וזהו גם לפי הסברא כמובן ודל הרמב"ם שם היה קרן הגניבה שוד. מאה ואין הגגב שוה אלא ג׳ ה"ז גמכר ושאר הקרן עם הכםל ה"ז עליו חוב עד שיצא בשביעית ויעשיר וישלם היה הגגב שוה יותר מגגיבתו איגו גמכר כלל שגאמר וגמכר בגגיבתו עד שיהא דמיו כולן מובלעין בגגבתו גנב ונמכר וחזר וגגב אם לשגים גגב ה"ז גמכר סעם שגי ואםילו גנב לק, אגשים גמכר ק׳ פעמים ואם לראשון גנב פעם שנייה אינו נמכר שנית אלא ישאר עליו הכל חוב עכ"ל: י עוד כתב שם גגב לזה וחזר וגנב לזה וחזר וגגב לזה כולן שותפין בו ואם היו דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מזה גמכר ומחלקין ביגיהן ושאר הכפילות חוב עליו ואם היו דמיו יתר איגו גמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר עכ"ל. דין זה לא מצאתי מפורש בגמ, אמנם הרמב"מ ג"ל דלמדה מדאמר אביי שם בגגיבתו טובא משמע כלומר אפילו של הרבה בגי אדם א"כ ממילא הא דכתיב וגמכר בגניבתו היינו שגמכר בפעם אחת וכולן דיגם כאדם אהד: יא עוד כתב שותפין שגגבו כאחד משלשין ביניהם וכל אחד מהם גמכר בחלקו מן הקרן וכל מי שדמיו יותר על חלק הקרן שנתחייב בו איגו גמכר עכ"ל וגם זה לא מצאתי מםורש בגמ׳ אך בוודאי כן הוא ורק דבזה גראה לפמ"ש בת"מ סי׳ שמ"ת סעי׳ י"ד דהעיקר לדיגא דאם אין לאחד לשלמ מחוייב השגי לשלם בעדו דכולן אחראין זל׳׳ז א"כ אין דין זה אלא כשלא גמצא לכולם ממה לגבות ובח"מ פ"פ שג"ב קצרגו בזה ע"ש: יב עבד עברי שמכרוהו ב"ד אינו גמכר אלא לישראל ןןחןז הלכות יובל זאע"ג דלא דמי דבשם הולך אחר האם אבל בכאן הולך אחר האב מ"מ מה שייך לקרא אותו גר הלא גולד ביהדות וצע"ג: ן ובעיקר הסתירה היה ג"ל דל"ק כלל דבגמ׳ הא מיידי במוכר עצמו דאקרא דכי ימוך קאי שם ובשם כתיב ושב אל משסחתו והמכילתא הא אקרא דכי תקנה עבד עברי קאי דמיירי במכרוהו ב"ד בננבתו ובשם הא לא כתיב ושב אל משפחתו ולכן מרביגן שסיר גם גר ואף דבקדושין (טיו.) אמריגן דגם במכרוהו ביד בעיגן ושב אל משםחתו אבל תגאי דמכילתא לא יםבורו כן: ך כשב"ד מוכרין אדם בעד גגיבתו הייגו כשלא גמצא ממה לגבות ואין מוכרין אותו רק בעד הקרן ולא בעד הכפל או ארבעה וחמשה וביארגו זה בח"מ סי׳ שמ"ח סעי׳ י"א ושאיגו גמכר בער גניבת הקדש ובעד גגיבת עכו"ם ובגמ׳ לא גמצא זה רק הרמב"ם בם"ג מגגיבה כתב זה ובוודאי כן הוא דכיון דממעטיגן בגגבתו ולא בכפילו (קדושין י"ח.) ממילא דזה לא שייך בהקדש ועכו"ם דליכא בהו כפילא ולכן באלו נשאר עליו חוב ולכשתשיג ידו ישלם וכן באשה כיון שאיגה גמכרת: ךן בקדושין שם מביא שגי ברייתות דבאחת שניגו דאיגו גמכר וחוזר וגמכר כלומר דאיגו נמכר אלא פעם אחת ובהשנית שנינו דנמכר וחוזר ונמכר ומוקי לה אביי כאן באדמ אחד כאן בשני בני אדם ופירש"י דעל העמדה בדין אחת אינו נמכר שני פעמים כנון שגנב אלף דינרים ועמד בדין וחייבוהו שב"ד ימכורו אותו לעבד ואינו שוה אלא ה׳ מאות אין מוכרין אותו פעם אחרת אלא נשאר עליו חוב וה"ה אם עמד בדין על שני נניבות או יותר בין מאדם אחד בין משני בני אדם אינו נמכר אלא פעם אחת אבל נמכר על כל העמדה בדין אפילו הרבה גניבות כשעמד בדין על כל אחד בפ"ע בין מאדם אתד בין משגי בגי אדם גמכר וחוזר וגמכר ואביי דאמר אדם אחד ושגי בגי אדם אורחא דמילתא גקיט דבשגי בגי אדם מסתמא היו שגי העמדות בדין ורבותיגו בעלי התום׳
- פירשו כפשטיה דעל אדם אחד גמכר וחוזר
ונמכר אבל על שגי בגי אדם איגו גמכר וחוזר
