סימן לי ה^לחן בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודה אותה כל מי שירצה ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מיד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מיד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ל וכבר כתבנו בסי׳ ל"ה סעי׳ ד׳ תראה לנו דבעל השדה מקנה כשפודה מההקדש בזמן שאין היובל גוהג דמופיף חומש והבאנו ראיות לזה ע"ש: ךן וכיון דבשדה מקנה פודין בשויו שוב אין חילוק בין הקדיש קרקע בלא אילנות או קרקע ואילנות או אילנות בלא קרקע ובין שדה הראויה לזריעה לבין שדה שאינה ראויה לזריעה כיון דהכל לפי שויו ופשוט הוא דגם בשדה מקנה יכול למכור מגכפיו או ללוות וליגאל וכן גואל לחצאין כמו בשדה אחוזה ואף דהדרש הוא מאם גאול יגאל דכתיב בשדה אחוזה כמבואר בערכין (צ׳:) מ"מ סשיטא דגם בשדה מקנה כן הוא כיון דלא גמצא מיעוט להיפך וכבד כתבגו בסי׳ ל"ה סעי׳ ז׳ דנראה לעג"ד דבשדה מקנה כוםין את המקדיש לגאול בין בזמן שהיובל ניהג ובין בזמן שאין היובל גוהג וכן משמע בסס׳"ק דבכורות דבכל הגאולות מצוה בבעלים יותר ע"ש: ף ויש להסתםק בגאלה אחר מיד ההקדש אמ ביכולת הבעלים לכוסו לסדות ממגו קודם היובל או בזמן שאין היובל גוהג ומלשון הכתוב והגמ׳ והרמב"ם משמע שאיגו יכול לכוסו ועמ"ש בסי׳ ל"ה סעי׳ י׳ ובסי׳ ל"ו סעי׳ ו׳: ן כל שדה ששמין אותה להקדש למכור בדמיה מכריזין עליה ששים יום רצופים בבוקר בשעת הכנסת פועלים ובערב בשעת הוצאת םועליס ובעת ההכרזה מסיימין מצריה ואומר כך היא יסה כלומר כך וכך תבואה מוציאה ובכך וכך שומתה כל הרוצה ליקח יבא ויקח ולמה בשעת זמני הפועלים ליכנם ולצאת כדי שמי שירצה ליקח יבקש הפועלים שבדרך הילוכם יבקרו אותה וההכרזה ?{חך הלכות יוב< יוצאה לכהנים ביובל אלא חוזרת לבעליה הראשונים וכמו ששנינו במשנה דערכין (כיו 0 שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ומס רש טעמא דקרא וזה שהכתוב הכפיל הלשון לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ זהו דאם הראשון מבר לשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה והייתי אומר שתשוב להשני אשר קנהו מאתו קמ"ל לאשר לו אחוזת הארץ כלומר להדאשון אך לפ"ז היה די למיכתב לאשר לו אחוזת הארץ בלבד : ב ובאמת בת"כ יש דרשא על זה וכן הוא בגמ׳ (כיו.) דתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקתו ממנו ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ יאמר ?אשר לו אחוזת הארץ מה ת"ל לאשר קנהו מאתו שדה שיצאת לכהגים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשוגים ת"ל לאשר קגהו כלומר שדה אחוזה שיצאת ביובל לכהגים כמ"ש בסי׳ הקודם ואחר היובל מכרה הכהן וזה הלוקח הקדישה וכשהגיע היובל השני יכול שתהא דינו כיובל הראשון שתחזור להבעלים הראשוגים שהוא בעל האחוזה דאינו כן דכיון שביובל ראשון יצאה לכהנים נפסקה אחוזתו ועתה ביובל השני חוזרת להכהן שמכרה ונעשית כשדה מקנה ואם אפילו הראשון מכר להשני ושני לשלישי והשלישי הקדישה חוזרת להכהן וברמב׳י׳ם לא מצאתי דין זה כלל: .מהו זה דכתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ובת"כ תניא דזהו במכסת שדה אחוזה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וגם רש"י בחומש סי׳ כן ע"ש אבל להלכה איגו כן .דר׳ אליעזר ס"ל כן וחכמים סליגי עליה ברס"ג דערכין דתגן בשדה אחוזה וכו׳ גותן זרע וכר ובשדה מקגה גותן את שויו ר"א אומר אחד שדה מקנה ואחד שדה אתוזה והלכה כחכמים כמ"ש מפרשי המשניות וםשיטא דכן הוא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכל סוגית הש"ס דערכין הולכת כן: יך וכ"כ הרמב"ם בס"ד מערכין דין כ"ו וז"ל .כיצד דין מקדיש שדה .מקנתו שמין אותה
עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/122
הדף הזה לא עבר הגהה