עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/120

ערוך יילכייז יובל סימ1 לי השלחן ה"ז יוצאה להקדש ואינה חיזרת לבעלים לעייז אלא חהיה אחוזה לנהנים שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש ונו׳ ואין הנהנים צריכין ליחן דמים שכבר נפדית מיד ההקדש ולקח ערכה מאחר אלא חחזור לנהנים כאלו הם בעליה עכ"ל: ך, אבל לפנינו במשנה דערכין (כ"ה.> תנן גאלה אחר או אחד מהקרובים וגאלה מידו יוצא לכהנים ביובל ע"ש וכבר השיגו הראב"ד אך גירסת הרמב"ם היתה דאינו יוצא לנהנים ביובל והראביד עצמו כתב שמצא נוסחא זו ג"כ ע"ש ורש"י זיל כתב דיצא לנהנים והסביר הטעם דלא עדיםי הבעלים מהנח שבא ממנו ולרמב"ם אין זה דקדוק דכל שהיא ביד הבעלים לא תצא ביובל : ן ודע דלעיל בסי׳ ל"ה סעי׳ י׳ נםתםקנו אם ביכולת הבעלים לכוף לפדות השדה מיד הסודה מן ההקדש וכתבנו שאינו יכול לכיפו דאל"כ יערים כדי שלא ליתן החומש ע"ש אבל מכאן משמע שיכול לכוסו כמו שנתבאר ראם הבעלים גאלה מידן נשארת אצלו לגירסת הרםבים או תצא לנהגים כגירסת רש"י והראב"ד מיהו עכ"ם לכל הדיעית יכול המקדיש לםדותו ומ"מ ג"ל כמ"ש שם ובכאן אין הכווגה שיכול לכיסו לפדות אלא אם פדאה ברצוגו של הפודה ואפשר לומר דלגירסת רש"י והראב"ד יכול לכופו דאין כאן חשש הערמת חומש דלא יעשה כן דיוגרע כחו ביובל שתוחזר לכהגים אבל לגירסת הרמב"ם וודאי שיש חשש הערמה בהחומש כמ"ש ואינו יכול לכוסו ובםעי׳ י"ב יתבאר עוד: ן המקדיש שדהו וסדר, אותה כהן מיד ההקדש והגיע היובל והיא ת"י הכהן לא יאמר הכהן הואיל שהיא יוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי וזכיתי בה אלא יוצאה מידו לכל אחיו הכהנים שבפשםר ואם גם הוא עובד במשמר זה יטול ג"כ חלק ואם לאו לא יטול כלל ואעיג דכהן או לוי שהקדיש שדה אחוזה שלו אינה נחלטת ביובל ויכול לגאלה גם אחר היובל דכתיב גאולת עולם תהיה ללוים ויתבאר בסי׳ ל"ח זהו בשדה אחוזה שלו ולא של אחרים שהרי כתיב לכהן תהיה אחוזתו 11S ב כשתצא השדה לכהנים ביובל תנתן לכהנים שבמשמר שסנע בו היובל ואם היה ר"ה של יובל בשבת שאז המשמרות מחחלפות משמר יוצא ומשמר נכנם נותנים למשמר היוצא ויש להסתפק אם זהו חובה על הכהנים או שהתורה זיכה להם אם ירצו וכן נראה עיקר דכל מתנות כהונה מתנה קראה תורה ואין מקבלין מתנות בע"כ ולכן נ"ל דאם כהני המשמר אין רצונם ליתן מעות ולפדותה יכולים כהנים אחרים לקבלה ואם היא זיבורית שאין שום כהן רוצה ליתן בזרע חומר חמשים שקל ובע"כ נשארת ביד הקדש יש להסתפק אם רשאים הגזברים ליחנה לכהנים בפחות מסכום זה ונראה לענ"ד דאם הבעלים רוצים ליתן הסכום הוא קודם כדי שההקדש לא יפסיד ואם לאו נותנה לכהנים כפי מה שיתנו: ן; איתא בירושלמי סוף סוכה על כ"ד משמרות כהונה שתקנו דוד ושמואל כתיב בדברי הימים (א׳ ש׳) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אומנות נדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו עיש כלומר דמ"ח שנים מקדישים דשני שנים קודם היובל אין מקדישין מפני שיצטרך לשלם נ׳ סלעים כמ"ש בסי׳ הקודם ובשנת מ"ח מ"מ מקדישין כמעט עד סופו דחשביגן חדשים לשנה וסודה בשני פוגדיונין ושני סלעים כם"ש שם א"כ ממילא לכ"ד משמורות הניע שני פעמים פדיון שדה אחוזה דמסתמא בכל שנה היו מקדישים וכשנתנו הראשונה לאנשי משמר היה השנייה נוטל המשמר השני ואח"כ השלישי והרביעי עד תום כל הכ"ד משמורות ואח"כ חוזר חלילה עד תום פיח (שפית כס): ך כתב הרמב"ם בפיד פערכין דין ב׳ גאלת המקדיש קודם שיגיע היובל הרי זו חוזרת לבעליה (כלומר נשארת כתורתה) והערך שנתן יפול לבדק חבית וכן אם גאלה בנו של מקדיש היז חוזרת לאביו ביובל אבל אם גאלה אותה בתו או שאר קרוביו או זר לגמרי מיד ההקדש אס חזר המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם (כלומר נשאר א5ל0 ואם לא גאלה מידן אלא הגיע היובל והיא תיי הבת או שאר קרובים או זר