עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/119

םימן יי ל^ העלחן נט n 1 לבית סאה כלוכר שאלו ג׳ אילנית נסיעתן כדרך ג-עיי: עשיה יבית סאה שזהו השיעור לענץ כלאים ושביעית ויש מי שמגיה בן בדברי הרכב־ם אבל יותר נראה שכן היתה גירםתו בגמ׳ וכ"מ וליזימ! דבאמת בדין זה לא הלכו אחרי הדינים שבשארי מקומות בענין הזה <כת"ש כתיש׳ מרכין י"ד. ליה ס<זייז> דבהקדש החמירו דאםילו מפוזרים ג׳ בבית סאה הקדיש הקרקע שביניהם אך ביותר מזה סשיטא דאין להם שייכות עם הקרקע: אמנם לס"ז קשה טובא למה בפחות משיעור זה לא הקדיש קרקע והרי במכירה לא מקרי רצוסין רק בפחות מד׳ אמות כמ"ש בח"מ סי׳ רנרז (יהכ".־" יהלה"ח לא השירו נזה כלוה) והראב"ד באמת השיגו בזה ע"ש ולכן נלע"ד כוונה אחרת בדבריו דוודאי האילנות נטועות כהלכתן בשארי מקומות דזה פשיטא דלא מיירי כאן שאין כאן אלא ג׳ אילנית בכל הבית סאה שהרי אומר הקדיש את הקיקע ואת האילנות שביניהן אלמא דיש כאן עיד אילנות אלא שהוא בירר ג׳ אילנות והקדישן והסימן אם הקדיש קרקע אם לאו כן הוא אם הגי אילנות מפוזרים בתוך בית סאה בשוה זהו סימן שי־צה להקדיש גם מה שביניהם הקרקע וראילנות אבל ביתר או בפחות לא הקדיש רק האילנית בלבד וטעם ג׳ אילנות משום דזהו השיעור בתוספת שביעית שחורשין הקרקע בשבילם עד ר"ה כמ"ש לעיל סי׳ י"ח ומזה רואין דהםשבת קרקע לאילנות הם בשיעור הזה ואין זה ענין לשארי עניינים <יה*!ורן כל קישיי־ן החום׳ וכן נלס"ל נרו,־ ו"ש הקליש האילנית וכי׳ אין גו שים חילם אלא משוס שמקולכ אתי ללא הקדיש קרקע לזה אמר לאם הקליש הקרקמ איז"כ הילה ׳ה נפיפ וזה כפיש והלה"מ כי־ כזה שיש): ?{רוןל -.לביר. דבי ת"ל חיתה פליאה אילנית אע"ס שלא פירש הרי הקדיש גם האילנית שכל המקדיד בעין יפת היא מקדיש ופחשבין את האילנות בשווייהן והקרקע מודדין אותה ויהיה ערכה סלע וסונדיון לכל זמה ולכל זרע חופר כפו שביארנו עכ"ל ומאד תמוהים דברי הראב־ד שהשיג עליו וםםק דםודין האילנות אגב קרקע ע"ש (וראייתו ההא לר"פ לשב לסריך וליקלשי וליפי-ןי אננ אי־פא ומתר; דאין לי יויקמ 0"ש יתמיה;, לאשיל• ני יהא כן הא נמ"נ קיי"ל להקדיש כשץ יפה יזקליש אך נאהת ה*י:יא דליכיק• אננ אישא אמכירה קאי שאותר שס לאין ריירית ניונל ורשיי הוורש פ" כן סיש ולנרי הרתנ"ס מוכרחים והכייז יהלחית לא המירו זה שיש ולו"קו: כן עוד כתב שם המקדיש את השדה שאינה ראויה לזריעה והיא הנקראת טרסין םודין אותה בשוויה וכן המקדיש את האילנות בלבד •ודין אותן בשווייהן עכ"ל כלומר דמקדיש אילנות סתם אם הם ג׳ או יותר הקדיש גם הקרקע הצריכה לאילנות וצריך לפדות האילנות בשווייהן והקרקע בערכה שבתורה וזהו שאומר דאם הקדיש ^ווי* רק את האילגית בלבד א"צ לפדות _«קע בלל רק האילגות בשווייהן (כניל נכיי;יז0: עור כתב היו האילנות ג׳ אילנות לתוך בית סאה ולא פירש שהאילנות בלבד הוא שהקדיש ה"ז הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם אבל אס היו האילמת נטועות כל שלשה אילנית ביתר כבית סאה או בפחות או שהקדישן זה אחר זה ה"ז לא הקדיש את הקרקע ולא את האילנות שביניהם הקדיש האילנות ואח"כ הקדיש את הקרקע פודה את האילנות בשווייהן ואת הקרקע על פי מדתה עכ"ל: בךן ובגמ׳ שם איתא נ׳ אילנות ממטע עשרה א*ך דין אמ לא גאלה עד היובל •בי י"ב סעיפים: ונותנין את דמיה וילסינן זה מקרא עיש ולעולם לא תצא מההקדש בלא פדיון והדמים יפלו לבדק הבית והשדה נחלטת לכהנים לעולם ולא תצא לעולם מידם וכמה הם הדמימ הערך שקצבה תורה לפדיונה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף (רש"י ורפינ): כשתצא א המקדיש שדה אחוזתו ולא גאלה לא הוא ולא אחר והגיע היובל כתוב מפורש בתורה ואם לא יגאל וכו׳ והיה השדה בצאתו ביובל קדש לד׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ושנינו במשנה דערכין <כ"ה:> הכהנים נכנםץ לתוכה