עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/115

נז 118 העלחן הלכות יובל םימן לה בערכך ומצות פדייה באדון קודמ ונס מפני שהבעלים מוסיפים חומש וזהו ששגינו במשגה ריש ס"ת דערכין המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל אומר לו פתת אתה ראשון בכמה אתה רוצת לפדותה ולזה אמר בשעה שאין היובל גגד שדה אחוזה דבשעת היובל דהמקת קצוב לא שייך לומר בכמה אתה רוצה לפדותה (רשיי וחוס,): ף וז"ל הרמב"ם ריש פ"ה מערכין המקדיש שדה אחוזתו מצוה עליו לפדותה הוא שהאדון קודם ואם לא רצה אין מפין אותו בד"א בזמן שמצות יובל גוהגת שאם יגיע יובל ולא יגאלגה תצא לכהגים כמו שביארגו אבל בזמן שבטלו היובלות שהרי איגה יוצאה לכהגים אלא סופה להסדות לעולם כופין את האדון לפתוח בה תחלה והיא גפדית בשוויה כשאר ההקדישות אם גמצא מי שמוסיף עליו וגואל יגאל ואם לאו אומרים לו הגעתיך ויתן מה שאמר ואינו פוחת מארבע סרוטות כדי שיהא החומש שמוסיף םרוטהעכ"ל: ן והנה לדבריו שתולה הטעם דכסיית כל שאיגו יוצא לכה נים ביובל לם"ז בשדה מקנה כוסין תמיד להאדון לפדות אף בזמן היובל דשדה מקנה אינה יוצאה לכהגים ביובל כמ"ש וצ"ל ג"כ דהא דנקיט שדה אחוזה לאו למעוטי שדה מקנה אתי אלא אדרבא דבשדה מקנה לעולם מפין ובשדה אחוזה רק בשאין יובל וכעין מ"ש במעיי ד׳: ף| ודעת הראב"ד דאפילו בזמן שהיובל נוהג כופין האדון מטעם דהוא מוסיף תומש והתנא דגקיט בזמן שאין היובל גוהג לאו משום דיש נ"מ לענין כפייה אלא מפני שבזמן היובל בשדה אחוזה לא שייך לומר פתת אתה ראשון כיון שהמקח קצוב וגם דעת רש"י ותום׳ נראה כן והרמב"ם ם"ל דאם רק מפני זה מי הכריחו להתנא באמת לומר לשון זה ולכן ס"ל דיש נ"מ לדינא לענין כפייה דבזמן היובל אין מסין: ט במוכר שדה אחוזה גתבאר בסי׳ ל"ג שאינו יכול למכור מגכסיו כדי לפדות השדה מיד הלוקת וכן אינו רשאי ללוות וכן אינו יכול לגאול לחצאין ובסודה מן ההקדש אינו כן שיכול למכור ערוך יאט גאול יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ובשדה מקגה לא כתיב חומש וכך שגיגו במשגה שם שבשדה אחוזה הוא נותן חומש ובשדה מקנה אינו, גותן חומש ע"ש: ןי ועוד יש חילוק דבשדה אחוזה כשהמקדיש לא גאלה מיד ההקדש והגיע יובל הרי היא יוצאה לכהגים של המשמר כדכתיב שם ואם לא יגאל את השדה וגר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לד׳ וגר לכהן תהיה אחוזתו ובשדה מקנה חוזרת לבעלים הראשונים כדכתיב שם בשנת היובל ישוב אשדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ וזהו כלליות העניינים וההפרשים בין שדה אחוזה לשדה מקנה: ך ודע דזה שאמרנו דםודה שדה אחוזה מההקדש קצבה התורה שיעורו זהו בזמן שהיובל גוהג אבל בזמן שאין היובל גוהג פודה לפי שויו ככל מיגי הקדישות (חוס, מרכין כ"ז, ליה המקדיש) וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ה מערכין וחרמים ומ"מ חחומש מוסיף שהרי בכל ההקדישות מוםיפין מומש ויראה לי דגם שדה מקנה כשפודה מההקדש בןמן שאין היובל גוהג דמוסיף חומש דאימתי •טרה התורה שדה מקנה מחומש בזמן היובל כמו שנתבאר אבל כשאין יובל נוהג דאז גם שדה אחוזה נפדית בשוויה ואין כאן יציאה ביובל שוב אין כאן הפרש בין שדה אחוזה לשדה מקנה והם ככל ההקדשות שמוסיף חומש ולא מצאתי מסורש דין זה (ולא חקשי ממה שפירשו לשיי וחוס׳ כרפיח לערכין לכשלה אחוזה חיירי והא כזמן שאין היובל נוהג מיירי שם להכי קאמרי לכזמן היובל בשלה אחוזה לא שייך לשאול ככמה כיון שהמקח ^וב וזהו כאומרם לבשלה אחוזה נמי חיירי וכזה א"ש ברמכים פיח מה׳ ערכין שכתב לפולין בין קרקעות בין יפלמלין והבעהיב מוסיף חומש עיש ולמה לא ביאר זגשלה מקנה אינו מוסיף חומש אלא וודאי לשס חיילי בזמן הבית סחמא ואין חילוק ולויק): ךי כשהקדיש אדם קרקע או בהמה טמאה בהכרח או שיסדם מההקדש או שהנזבר ימכרם ושנינו בםפ"ק דבכורות דמצות פדייה קודם למכירה דכתיב בבהמת טמאה ואם לא ינאל ונמכר