סימן לא לב העלחן שגהגו יובל גם אחר גלות םנחרב שהגלה השני שבטים וחצי דירמיה היה כמה דורות אח"כ ומתרץ ר׳ יוחגן דירמיה החזיר עשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם וגמצא דהוה כל יושביה עליה וזה שלא הביא הרמב׳"ם זה משום דזמן קצר היד. שהרי תיכף כבשו אותם העבדים כמפורש בירמיה שם וגמצא שלא גהגו היובל ויש מרבותינו הגדולים שהוכיתו שגהגו יובלות בבית שני (רית בפיסי נימין ליו. ליה בזמן עיש) ומביא ראיות ברורות האחד מאי דתנן בערכין (ל"א 0 דהלל הזקן התקין לענין לשלם להלוקת בבתי ערי חומה בסוף שנה שלא בפניו ובתי ערי חומה איגו גוהג אלא בזמן שהיובל גוהג כמ"ש בריש םי׳ הקודם והשגית מהא דע"פ עזרא הוציאו גשים גבריות ואמריגן בכריתות (י"א.) שכולן בעלו שפחות תרופות ולכן הביאו אשמות והרי שפחה חרופה היא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ועבד עברי איגו אלא בזמן שהיובל גוהג כמ"ש שם: ו אבל דעת רש"י (נימין שס) והרמב"ם שלא גהגו יובלות בבית שני ומבתי ערי חומה אין ראיה שהגה הרמב"ם בריש פ"י כתב דעזרא קידש שנת החמשים דאע"פ שלא היה יובל מונץ כדי לקדש שמיטות ע"ש ובפי"ב דין ט"י כתכ דבחורבן בטלה קדושת ערי חומה וכיון שעלה עזרא נתקדשו כל הערים המוקפות חומה וכו׳ עכ"ל ולפ"ז א"ש דלענין בתי ערי חומה שפיר גהוג בבית שגי כיון שקדשם עזרא וגם קידש שנת החמשים אבל שארי דיגי יובל לא גהגו כלל ומכריחות שם י"ל דזהו באמת אליבא דאחרים שם דשפחה חרופה הוד, שפחה כנעגית המאורסת לעבד כנעני ע"ש:
- 10 עתןן הלכות יובל
שזהו אליבא לרבנן ומתוך כך נתקשה בלברי הרמב"ס ואיני כן וכבר השיג עליו שס המל"מ כאריכות עיש): ך דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה אחד הם וכל שאסור בשביעית אסור ביובל וכל שמותר בשביעית מותר ביובל וכל מלאכה שלוקין עליה בשביעית לוקין עליה ביובל ודיני פירות של שנת היובל וספיחים באכילה ובמכירה ובביעור כדין השמיטה כמו פירות וספיחים של שביעית ואםשר דכיון דאיםור ספיחים מדרבנן הוא כמ"ש בסי׳ כ"ב לא גזרו ביובל וזהו וודאי דאין תוספת ליובל כמו לשביעית שהרי קודם יובל הוא שביעית ולא שייך לאסור מצד תוססת יובל שהרי אסורים בעצם מפני שביעית: ךן יש ביובל שאין בשביעית ויש בשביעית שאין ביובל דיובל מוציא עבדים ומחזיר קרקעות וזה אין בשביעית והשביעית משמטת כספים משא"ב ביובל דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט שביעית משמט כספים ואין יובל משמט כספים (חיכ) ועוד הפרש יש בין שמיטה ליובל שהיובל משמט קרקע בתחלתו שיחזיר לבעליו כמ"ש ושביעית משמטת כספים בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה כמ"ש בח"מ סי׳ כדז: ^ משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מגשה שזה היה גלות הראשון בטלו היובלות שגאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה וגם שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבין בחלקן המיוחד להם מימי חלוקת הארץ בימי יהושע כן אמריגן בערכין (ליכ:) וכ׳"כ הרמב"ם שם. והגה בגמ׳ שם הקשו על זה מהא דכתיב בירמיה (צ"ל) מקץ שבע שגים תשלחו איש את אחיו העברי הרי לב דין חזרת שדות לבעלים ביובל ובו ט"ן סעיפים: אמר כי נר אנכי עמך תושב ככל אבותי כלומר לא רצה הקב"ה שהאדם יחשוב א"ע עיקר עולמי בעוה"ז ולכן נם הקרקעות לא תהיה להם מכירה עולמית כי האדם בעוה"ז כגר גחשב שימיו מועטים ובמה גחשבת גגד העוה"ב וגגד שארי בגי אדם האדם גחשב כתושב אבל גגד הקב"ת כגר א כתיב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם גאולת תתגו לארץ ותגיא בת"כ כי לי הארץ אל תרע עיגך בה כי גרים ותושבים אתם אל תעשו עצמכם עיקר וכן הוא אומר כי גרים אנחגו לפגיך ותושבים ככל אבותיגו וכן דוד
