עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/101

הלכות יובל םימן ל העלחן נ 99 גפ הרמב"ם עצמו לא פסק כן כמו שנבאר בפ"ד: יא ודל הרמב"ם שם דין ג׳ י"ז יובלים מגו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ושנה שיצאו בה שחרב הבית בראשונה מוצאי שביעית היתה ושנת ל"ו ביובל היתה שבית ראשון עמד ת"י שנים כיון שחרב הבית בטל מנין זה כשבטלה נשארה הארץ הריבה ע׳ שנה ונבנה בית שני ועמד ת"ך שנה ובשנה השביעית מבניינו עלה עזרא והיא הביאה השנייה ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר ועשו שנת י"ג לבנין בית שני שמיטה ומנו שבע שמיטות וקידשו שנת החמשים אע"פ שלא היתה שם יובל בבית שני מונין היו אותו כדי לקדש שמיטות נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחלתה מתשרי שאחר החורבן כשני חדשים שהרי מתשרי הוא המנץ לשמיטין וליובלות אותה השנה מוצאי שביעית היתד. ושנת ט"ו מן היובל התשיעי היתד. ולפי חשבון זה שנה זו וכו׳ ל"ו וט׳ מאות ודי אלפים ליצירה היא שנת שמיטה והיא שנת כ"א מן היובל: יב וכתב עוד אבל כל הגאונים אמרו שמסורת היא בידיהם איש מפי איש שלא מגו באותן השבעים שגה שבין חורבן בית ראשון ובגין בית שגי אלא שמיטות בלבד בלא יובל וכן משחרב באחרונה לא מנו שגת החמשים אלא שבע שבע בלבד מתתלת שנת החורבן וכן עולה בגמ׳ (לפני אידיהן גף.) כפי חשבון זה שהוא קבלת ושגת השמיטה ידועה ומפורפמת אצל הגאוגימ וחכמי א"י וכולן לא מנו אלא לשגי חורבן ומשליכין אותן שבע שבע ולפי חשבון זה תהיה שגה זו וכו׳ מוצאי שביעית ועל זה אנו סומכין וכו׳ עכ"ל ואח"כ כתב שגת יובל איגה עולה ממגין וכו׳ עכ"ל וזה סותר לדבריו הקודמים וגם דבריו ודברי הגאוגים אחד הם: p אמנם ביאור דבריו כן הוא דוודאי הרמב"ס סוסק כר"י אמנם זהו בזמן הבית כשנוהנ יובל ואפילו בבית שגי שלא גהג יובל מ"מ כיון שהבית קיים מגו היובלין לקדש השמיטין אך בזמגי החורבן לא מגו כלל כיון שגלו מא"י ושמיטת היתה באלפים ותמ"ח לבריאה וארבעים שגה הלכו במדבר וי"ד שכבשו וחלקו הרי אלפים ותק"ב ובשגה השלישית התחילו למגות (כ"מ) וכל זה מבואר בפרק לפגי אידיהן (מ׳.) וזה שכתב מר"ה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שגה שגייר. ליצירה העגין כן הוא דהעולמ גברא בכ"ה באלול ואדה"ר גברא בר"ה וקביעות המולדות אנו מתחילין למגות ממולד בהר"ד שהוא שגה של תהו ואדה"ר היה מולדו וי"ד ואין אנו חוששין אלא על יצירת האדם שהוא עיקר בריאת העולם (שם) ולכן קראו שנייה ליצירה כלומר לפי חשבון מולד בהר"ד שהוא מולד תהו אבל באמת לפי יצירתו של אדה"ר הוא שנה ראשונה ליצירה וכל זה מבואר ברמב"ם בהל׳ קידוש החדש פ"י אלא שקיצר שם וביתר ביאור מבואר בתום׳ ר"ה (n׳.) ד"ה לתקוםות ע"ש: ^ כשאנו מונים שבע שמיטות ושנת החמשים יובל הרי יש לדעת אם שנת היובל עולה לחשבון השמיטות אט לאו ויש ג׳ימ גדולה בזה דאם היובל עולה למגין שמיטות והייגו דהיובל הוא שגה ראשונה לשמיטה ראשוגה של יובל השגי הולכין השמיטות כסדר בלי הפסק אבל אם שנת היובל אינו עולה בחשבון השמיטות הרי יחסר מכל מאה שנים שתי שנים ויש בזה מחלוקת ר׳ יהודה ורבנן (ו"ה פ׳.) דר"י סבר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן דגחשב גם שנה ראשונה לשמיטה הבאה ורבגן םברי דאיגו עולה ע"ש: י והנה הרמב"ם שם דין ז׳ פסק כרבגן וז"ל שנת יובל אינו עולה ממנין השבוע וכו׳ ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל עכ"ל אבל רבותינו בעלי התום׳ בר"ה שפ וכן בלפני אידיהן (p׳:) סםקו כר"י דכן מבואר להדיא מחשבון הגמ׳ שם ע"ש ולפ"ז לדבריהם גם עתה שאגו מוגין חשבון השמיטות לעגץ עבודת קרקע בא"י ולשמיטת כספים גם בח"ל כמ"ש בת"מ סי׳ ס"ז אגו מוגין שגה אחר שגה בלי הפסק וכן הוא בטור ח"מ ובש"ע שם וכן גדפפ בכל לוחות השגה אבל להרמב"ס היה לגו להסיר מכל מאה שגיס שגי שנים שלא לחושבן כלל ואין עושין כן האמגס