|
קצר רק שבולת אחת קרינן ביה לא תכלה ויכול לעשות כל השדה פאה לבד השבולת הראשונה (רא"ש שם) וכן מפורש בירושלמי בפ"ק דפאה הל׳ א׳ ואמרינן שם דאפילו נשרפה השבולת הראשונת יכול לעשות כל שדהו פאה וא"צ לקצור שבולת אחרת וכ"ש אם הקדישה ע"ש: יז מי שעבר ולא נתן לקט שכחה ופאה כמצות התורה לבד שעבר על עשה דלעני ולגר תעזוב ועל ל"ת דלא תכלה עוד עבר על ל"ת דבל תאחר כמו בקרבנות כדאמרינן בפ"ק דר"ה (ה׳:) דבקרא דבל תאחר כתיב כי דרוש ידרשנו ד׳ אלקיך מעמך ודרשינן מעמך זה לקט שכחה ופאה דזהו חלקו של עני כדכתיב את העני עמך (רש"י) וכן פסק הרמב"ם בפי"ד ממעה"ק דין י"ג וכתב שם דברגל ראשון עובר בעשה וכשיעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר כמו בקרבנות ע"ש ותמיהני דהא אמרינן בר"ה שם (ו'.) דצדקה מחייב עלה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים ואע"ג דכתיבא בעניינא דקרבנות מ"מ א"צ ג׳ רגלים כקרבנות ועובר לאלתר על בל תאחר וכן פסקה הרמב"ם בפ"ח ממ"ע וא"כ גם בלקט שכחה ופאה יעבור לאלתר מטעם זה דהא קיימי עניים אך באמת כתבו התוס׳ בר"ה (ד׳:) דמיירי בדליכא עניים והר"ן כתב שם דבג׳ רגלים אין עניין ללקט וכו': יח כתב הרמב"ם בפ"ב דין ג׳ קרקע כל שהוא חייבת בפאה ע"ש וזהו כר"ע במשנה ו׳ פ"ג ואע"ג דבמשנה אומר דהלכה כמאן דאמר כדי לקצור ולשנות אין למידין הלכה מפי משנה (נדה ז':) וא"כ הדרינן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו |
(תוי"ט) ואע"ג דכמה תנאים חולקים עליו מ"מ לא בטעם אחד חולקים (שם) ומ"מ אינו מובן דנהי דחכמי הש"ס היו יכולין לומר כן מ"מ כשאין בגמ׳ סתירה להמשנה למה לא נפסוק כהמשנה ואי משום דהלכה כר"ע מחבירו הא כמה יש יוצאים מהכללות ואולי משום דאמוראי דירושלמי פירשו בדר"ע דאמרינן שם הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב פאה משקצר אין כאן חיוב תיפתר כשהי' שם קלח אחד ובו חמש שבלין וכו׳ ע"ש ועציץ נקוב נראה דדינו כקרקע וחייב בפאה שהרי דינו כקרקע לכל דבר: יט. קרקע של שותפים חייבת בפאה שנאמר קציר ארצכם אפילו של רבים (חולין קל"ה:) והא דכתיב לא תכלה פאת שדך לשון יחיד למעוטי שותפות עכו"ם דפטורה מן הפאה (שם) ופשוט הוא דזהו כשהם שותפים ביחד בכל השדה אבל אם יש לכל אחד חלק מסויים לבדו חייב הישראל בחלקו ועמ"ש בסי׳ ד׳ סעי׳ י': כ. כתב הרמב"ם בפ"א דין ט׳ כל גר האמור במתנת עניים אינו אלא גר צדק שהרי הוא אומר במעשר שני ובא הלוי והגר מה הלוי בן ברית אף גר בן ברית ואעפ"כ אין מונעין עניי עכו"ם ממתנות אלו אלא באין בכלל עניי ישראל ונוטלין אותן מפני דרכי שלום עכ"ל ונראה דאפילו אם העניים רצונם למחות בהם אין מניחין אותם ווהו ששנינו במשנה דהנזקין (נ"ט) אין ממחין ביד עניי עכו"ם בלקט שכחה ופאה וכו׳ כלומר דאין העניים יכולין למחות וכבר נתבאר דכל דיני פאה שוין בתבואות ובקטניות ובאילנות החייבות בפאה: |
ג כיצד סדר חלוקת הפאה ובו י"ב סעיפים:
|
א. שנו חכמים במשנה ריש פ"ד הפאה ניתנית במחובר לקרקע דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהם תבואה בקשין תלתן בעמיר תמרים במכבדות (ירושלמי) והוסיפה המשנה דאפילו אם צ"ט אומרים שהבעה"ב יחלק לפניהם ואחד אומר לבוז כלומר שהם בעצמם יטלום לזה שומעין שאמר כהלכה ואפילו זה האחד בריא וחזק יותר מחביריו או שאוכל הרבה יותר מחביריו שומעין לו (תוי"ט) כיון שהדין כן הוא: |
ב וזהו בדברים הסמוכים לארץ אבל באילנות גבוהים כמו דלית ודקל שנינו שם דאינו כן אלא בעה"ב מורידם ומחלקם לעניים חלק כחלק דאם הם בעצמם יעלו על האילנות יבואו לידי סכנה ומייתי עובדא בירושלמי שמתו חמשה אחים מזה ונם זה דרשינן מקרא דכתיב תעזוב אותם כלומר אותם שאין בהם סכנה ולא איפה שיש |
