הר-ה' ונישא הוא מגבעות עולם, ולענני שמים יעלה שיאו, ועם שמי-השמים יתלכד והיו כולם יחד מתולעים באש של מעלה, מזהירים בזוהר הרקיע ומפיצים נוגה ואורה לכל העולמות אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת. הנביא טובל בים האורה ומתנשא מגל אל גל, הולך ועולה, הולך ומאיר – ופתאום והנה עב קטנה עולה מתחת, והכול מתקרר בעבים, וחושך ועלטה מסביב, וחשכו עיני הנביא ומתוך החשכה יללה נוראה תישמע למרחקים – "אללי לי!". מיילל הנביא, והד כל העולמות כולם מיילל לעומתו מאלפי עברים: "אללי לי! אללי לי!".
וישעיהו בן אמוץ הנביא עודנו עומד איתן על מקומו, כסלע נטוע בלב ים. עיניו נטויות למרחקים, ואזניו קשובות לקול אלוהיו. "את מי אשלח ומי ילך לנו?" – שואל הקול, והנביא משיב באומץ-לב ובבטחה "הנני! שלחני!". "לך!" מצווה הקול, והנביא הולך והוא מגיד לעם את פשעו ולבית יעקב את חטאתו. חזות קשה הוא חוזה על ההווה, אבל גדולות ונפלאות הוא מנבא ל"אחרית הימים". גדול יום-ה' ונורא הוא, יום הוא על כל ארזי-הלבנון ועל כל אלוני-הבשן, על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות – אבל הר-בית-ה' לא ימוט ולא ינוע. נכון יהיה בראש ההרים ונישא מגבעות, ודבר ה' מעליו ירעים לעמים רבים, ואורו יאיר על כנפות על הארץ, והלך כל האדם לנוגה זרחו!
אולם גם על פני הנביא האמיץ, אשר דם מלכים נוזל בעורקיו ולב אריות דופק בקרבו, רובצת עננה. קמטים מפיקים עצב עמוק מתפתלים כנחשים מסביב לעין השמאלית ובזוויות הפה. זה כבר פשט את "אדרת הרועים" [1], שהנזירים והנביאים [2] היו מפשילין אותה על גביהם. בשק כיסה הנביא את מתניו, ויש גם אשר פיתח השק מעל מתניו, ונעליו חלץ מעל רגליו, וילך "ערום ויחף שלוש שנים" [3].
38
- ^ זכריה יא, ג: "קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם".
- ^ אדרת אליהו הנביא (מלכים ב, ב, ח), "אדרת שיער" של הנביאים (זכריה יג, ד), אדרת השיער של יוחנן המטביל.
- ^ ישעיה כ, ג. השק הוא סימן אבלות. שם, כב, יב: "ויקרא אדוני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק". שם, לז, א-ב: "ויקרע את בגדיו ויתכס בשק – – – וישלח אל אליקים – – – מתכסים בשקים". אסתר ד, א: "ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר".
