פעולת זקני הדור אחר החרבן
מב
אבל דברי הירושלמי פשוטים, כי רב יעקב בר אחא על מס׳ יומא ור׳ יוסי
בי ר׳ בון על מס׳ מדות יאמרו, כי אף שכן הדבר שנסדרה מר׳ שמעון איש
המצפה ומס' מדות מר׳ אליעזר בן יעקב אבל לפנינו כבר יש שם דברים היוצאים
מן הכלל אשר שם כבר שנו המתיבתות בשיטת רבנן.
והיינו דאף שר׳ שמעון איש המצפה הי' המסדר הכללי אבל אחרי שנמצאו מקומות אשר ידעו כי רבנן חולקים עליו שנו תנאי המתיבתות באיזה מקומות כאלה כשיטת רבנן החולקים.
ועל כן יש מקומות לפנינו דצריך לאוקמי כרבנן החולקים עליו, והן דבריהם:
"ולא כולה אלא (יש שם) מילין צריכין לרבנן" והדברים פשוטים (מ).
ומבואר דזה ודאי דהכונה בדברי ר׳ יוחנן ובדברי ר׳ אבהו על כל המסכתא בכלל,
רק שר׳ יעקב בר אחא ור׳ יוסי בי ר׳ בון יאמרו שיש שם גם יוצאים מן הכלל גם במס׳ תמיד (יומא) גם במס׳ מדות.
וכן הוא גם דבר הוכחת הבבלי יומא דף ט"ז בנוגע למס׳ מדות לכל המס׳ בכללה, זולת המקומות המעטים אשר לפנינו הנם כבר יוצאים מן הכלל, ובא שם:
"מאן תנא מדות ר׳ אליעזר בן יעקב היא דתנן עזרת נשים היתה וכו׳ וארבע לשכות היו וכו׳ ומה היו משמשות דרומית מזרחית וכו׳ מערבית דרומית אמר ר' אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת" וכו׳.
וכל עיקר מה שהובא זה במס׳ יומא שם הוא רק מתוך זה כמו שכתב שם רש"י ז"ל בדף ט"ו ד"ה תנן התם ולשונו שם:
"תנן התם במס׳ תמיד ולא שייך למיקבעיה בגמ׳ דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא מאן תנא סדר יומא ר׳ שמעון איש המצפה היא וכו׳ ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא קבעה נמי להך גביה דמתוקמא נמי בהך שיטתא."
ורבינו כתב סגנון דבריו שם "לא שמעינן ליה דאמר הכי אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד".
ולפי דברינו דברי הגמ׳ פשוטים עוד יותר, דמשום דמיירי לעיל בשינוי
ורש״י הוצרך לכל זה שהרי כל הדברים האלו אינם בנוגע למעשי יום הכיפורים ביחוד כי אם לסדר
התמיד שבכל יום.
אבל הנה זה שאמרו בגמ׳ ״מאן תנא סדר יומא״ הכונה כדברי רש׳׳י ״מאן תנא לסדר תמיד דהך מסכתא״ והן גם דברי ר׳ יוחנן בירושלמי ״אמר ר׳ יוחנן תמיד דר׳ שמעון איש המצפה״. (וכל זה לפירוש הפ״מ שם). ובזה נבין גם מה שנדחקו התוס׳ אליבא דרב הונא וכתבו בתוס׳ ישנים שם "תימא דרב הונא מאי הוה סליק אדעתיה״ ובתוס׳ שלפנינו כתבו ״רב הונא קיבל דר׳ שמעון איש המצפה ורבנן פליגי בסדר העבודה אבל לא ידע היכי סבירא ליה״.
ולפי דברינו הדברים פשוטים דרב הונא באמת קבל בלשון זה כמו שאמר ״מאן תנא תמיד ר׳ שמעון איש המצפה״ אבל הכונה היתה על סדר יומא כמו שהוא מסקנת הגמ׳ וכמבואר.
ובבבלי נקטו בדברי ר׳ יוחנן סתם ״מאן תנא סדר יומא״ מפני שבאמת כן הדבר דכל סדר יומא דר׳ שמעון איש המצפה, ולא הוצרכו לפרש.
הערה (מ): והן גם ענין דברי ר בפפא בגמ׳ יומא ד׳ ט״ו ״הא רבנן הא אבא שאול״ היינו שהשונים כבר גרסו זה אליבא דאבא שאול וזה אליבא דרבנן.
ואמרינן ״אמר לך רב פפא אין רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול״ ובזה ודאי הכונה שבא על ידי תנאי המתיבתא, וכן הם גם ענין דברי הירושלמי,
