רדיפת הנשיא רבן גמליאל
מ
וד׳ סכך עליו באברתו, וחמס מלאכי מות נשקע, ורבן גמליאל שב לעבודתו
הגדולה וחפץ ד׳ הצליח בידו.
פרק כ״א.
יבנה וחכמיה, פעולות זקני הדור.
יחד עס עבודתם הגדולה לעודד את רוח העם, לנטלם ולנשאם להשיב את
רוחם ולהקימם לתחיה,
לא עזבו ראשי חכמי התורה גם בעת האיומה והנוראה ההיא, את המשך
פעולתם הגדולה לכל דבר התורה.
ובעצם ימי הטרוף לא הניחו את ידם .ובאמצם ברכים כושלות, עסקו יחד עם זה גם להציל מקצוע שבתורה, אשר הי׳ הכרח גמור לעשות בשעה ההיא, מבלי לאחר המועד, ואשר הי׳ הכרח כי יעסקו בזה מיד הזקנים מדור העבר אשר נשארו, ויחידי יחידיה אשר שרדו ליבנה.
דיני מעשי יום ויום בסדרי העבודה והקרבת תמידין ומוספין, מעשי יום הכפורים, מעשי פרה, מעשי הפסח וכו׳ וכן כל דבר בנין המקדש, המזבח וכלי המקדש, כל הלשכות אשר היו שם בנויות בקדש ובחול, גגות ועליות, כל הדברים האלה וכיוצא בהן הרבה מאד (יבוארו לפנינו) לא באו על ידי אנשי כנסת הגדולה ביסוד המשנה.
כי לא סדרו רק יסודי הלכות של הוראה ולא דבר בנין המקדש אשר הי׳ בנוי ומשוכלל, ולא דבר המזבח וכל כליו אשר נמצאו, ולא פרטי מעשי העבודה אשר היו ידועים ונעשים.
וכבר העיר רבינו הגדול הרמב"ם ז״ל בפירושו להמשנה במסכת מנחות פרק ד׳ וכתב:
"ודיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן, והברכות שחייבין לברך עליהן וכל הענינים התלוים בזה וכו׳ והמשנה לא דיברה על אלה המצוות דבר מיוחד לכלול דיניהן וכו׳ וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חבור המשנה והי' ענינם ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל ואין ענין מהם נפלא משום אדם ועל כן לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפלה ר״ל נוסחה ואיך יתנהג שליח צבור לפי שהי׳ מפורסם.״
ואם בדברים המסורים לכל, סמכו על מה "שאין ענין מהם נפלא משום אדם״ ועל כן לא סדרו זה במשנה, אף כי בדברים המסורים רק לזריזין כמו מעשי הקרבנות עצמן, אשר נעשו בכל יום על ידי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם.
ועל כן באמת לא בא ביסוד המשנה לא מעשי התמיד ולא מעשי הפסח, ולא סדר עבודת יום הכפורים, ולא סדרי הבאת בכורים והבאת מעשר, לא סדרי הפייסות אשר היו במקדש, ולא סדרי הולכת איברים לכבש ולמזבח, לא סדרי מעשי פרה, ולא סדר מעשי העומר, ולא סדרי הבאת השקלים ותרומתן, וכל כיוצא בזה.
וכן לא סדרו שם כל בנין המקדש והמזבח הלשכות העזרה האולמים והתאים.
