8ז
רדיפת הנשיא רבן גמליאל
אבל הנה בגמ׳ במס׳ נדרים דף נ׳ נאמר ״מן שית מילי איעתר ר׳ עקיבא
מן כלבא שבוע וכו׳ ומן אשתו של טורנוסרופוס״ וכו׳.
והאם אפשר להעלות על הדעת כי בחיי נציב המדינה הלכה אשתו ונתגיירה ונשאה ר' עקיבא ותביא אליו מבית בעלה עושר ונכסים וטורנוסרופוס ראה ושתק, הן יקח איש את אשתו ולא יסקלוהו. ובאמת כי שם בנדרים דף נ׳ בא בדברי רש״י ז״ל מפורש "ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול".
ורבינו גם הוא ידע כי ר׳ עקיבא נהרג על ידי טונוסרופוס, אבל הי׳ פשוט לרבינו שזה טורנוסרופוס אחר, ימים רבים לפני זה, ולאחר מותו נשאת אשתו לר׳ עקיבא. והדבר אי אפשר גם מצד אחר כי בימי טונוסרופוס הנציב אשר הי׳ נציב בארץ יהודה אחרי קוויעטוס דהיינו בימי ממשלת אדרייאנוס אז כבר הי׳ ר׳ עקיבא בזקנותו הגדולה והמופלגת, ועוד מעט וכל הארץ גם רגזה תחתיה, והגזירות באו בכל תקפם. והדבר פשוט שהבונה בנדרי-ם שם ,לטורנוסדופוס אחר אם לשר הצבא בירושלים אשר חרש את ההיכל ,או שהי׳ שם ,נם עוד •טליש* והשמות האלה היו יטכיהים ׳מאד אצל הרומיים(לו). ובימים ההם הי׳ ר׳ עקיבא עוד בימי העמידה, ולקחה לאחר מות בעלה. ונפלא מאד כי באמת יביא הבישאף-מינטער בס׳ Judische Krieg unter den Kaisern Trajan und Hadrian עמוד 42דברי היעראנאמוס בפירושו לזכרי׳ קאפיט׳ ח׳ יאמר שם:
"כי על פי קבלת היהודים צוה טיטוס לאניוס רופוס לחרוש את ההיכל."
ומינטער יאמר שם על זה "אבל זה הי׳ בימי אדרייאנוס".
והוא רק טעות מבואר כי בדברי היראינימוס אשך שמע קבלת היהודים כי הי׳ זה בימי טיטוס כן הוא. וכידוע כי בשעה שהי׳ אספסינוס קיסר, משל עמו יחד גם טיטוס בנו, והיהודים דברו מטיטוס הרבה יותר ממאספסינוס לפי שכל מצור ירושלים, החרבן, ההרג והשביה היו כולם על ידו.
ועל כן שמע זה היעראנימוס מהיהודים על שם טיטוס, והכל אחת והי׳ זה בימי טיטוס ואספסינוס, כמו שהם גם דברי אייזעביוס, אשר הי׳ אז רדיפת הנשיאות והעם.
וכל הדברים קוראים זה לזה ויתאימו יחד כי בימי אספסינוס וטיטוס נרדף רבן גמליאל, והי׳ זה בהזמן אשר נחרש ההיכל, ולפני זה כבר נחרשה העיר, ויחד עם כל זה פגעו צרות רבות ורעות לכל העם.
וכן הדבר ככל אשר כבר נתבאר כי רבן גמליאל הי׳ אז הנשיא, וכל דבר חיזוק העם אחר החרבן ורקמם עור ובשר הלך על ידו, ועל כן פגע בו המבט לרעה של הרומיים.
הערה (לו): וגם בסוף ימי אויגוסטוס הי׳ נציב ביהודה אניוסרופוס כמו שהוא אצל יאזעפוס
אלטטי׳ XVIII, 2, 2.
