רריפת הנשיא רבן גמליאל
לט
וגם קראכמאל הזקן עצמו במורה נבוכי הזמן כפי אשר קרא בדברי חוקרי העמים יכתוב גם הוא עמוד 93 בלשונו:
"התקסר אדריינוס והסיר את קוויעטוס ויהי להגמון אניוס (רפוס) או טוניוס רופוס.״
אבל גם אניוס רופוס גם טוניוס רופוס שניהם אינם טורנוס רופוס.
ורק זה שהניח טיטוס אחרי המלחמה לשר הצבא בירושלים ובמקום המקדש הוא הי׳ באמת שמו טערענטיוס רופום, והוא בלשון הברייתא טורנוס רופוס. ומפני שהסופרים לא ידעו להבדיל בין טורנוסרופוס לטוניוס רופוס, על כן גם החליפו בגמ׳ ובמדרשים את שם זה על זה.
ובירושלמי סוטה פרק ה׳ הלכה ה׳ נשאר עוד על השני אשר הי׳ בימי ביתר השם טוניוס רופוס: "ר' עקיבא הוה מתדין קומי טונוסרופוס הרשע אתת" וכו׳. והוא המעשה אשר היתה במות ר׳ עקיבא אחרי ביתר אשר היתה באמת עם טוניוס רופוס.
ונפלא הדבר לראות עד כמה לא נחקרו דברי ימינו עד שחשבו כולם שבכל העת מן החרבן עד ימי ביתר לא הי׳ שם כי אם טוניוס רופוס אחד.
ועל ידי זה נשתבשו ונסתבכו כולם בדברי הברייתא בתענית שם.
שהרי לא יוכל להיות ספק כלל שלבד הנציב אשר הי׳ בימי ביתר הוזכר בגמ' ומדרשים גם טורנוסרופוס אחר אשר הי׳ בודאי הרבה לפני זה.
כי הנה טונוסרופוס שהי׳ בימי ביתר חי גם אחרי מות ר׳ עקיבא כי על ידו הומת ר׳ עקיבא, ובירושלמי סוטה פרק ה׳ הלכה ה׳: ר׳ עקיבא הוה מתדין קומי טונוסרופוס הרשע אתת ענתה דקרית שמע שרי קרי וגחיך אמר ליה סבא סבא או חרש את או מבעט ביסורין את אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין אנא אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ואהבת את ד׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" וכו׳.
והדברים האלה עצמן שנאמרו בזה הירושלמי "ר' עקיבא הוה מתדין קומי טונוסרופוס הרשע" וכו׳ מפורש בבבלי ברכות דף ס"א שהי׳ זה בשעה שנהרג ר' עקיבא ובא שם: "תנו רבנן פעם אחת גזרה המלכות וכו׳ אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר׳ עקיבא וכו׳ בשעה שהוציאו את ר׳ עקיבא להריגה זמן קריאת שמע הי׳ והיו סורקים את בשרו וכו׳ אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה" וכו׳.
ומבואר כי הוא מעשה אחת(לה) ונהרג על ידי טונוסרופוס כמו שהוא בירושלמי.
והוא גם דבר ידוע בדברי הימים ומפורש גם אצל אייזעביוס (ומבואר בדברינו על ימי ביתר) כי טונוסרופוס הוא הי׳ המשחית המחבל אחרי לכידת ביתר, ור׳ עקיבא הלא נהרג אז.
הערה (לה): רק ככל דרכי האגדות במקומות שונים שיש בהם שינוים בפרטים, אבל אין זה נוגע לדברינו כי העיקר הוא עצם הדבר עצמו.
