רדיפת הנשיא רבן גמליאל
לח
ואבדון לכל הפליטה הנשארת. ובהיותם אז עוד מעורבים בין בני ישראל וידעו
כל תנועת יד ורגל, הביאו דבתם רעה גם על הנשיאות בפרט וגם על העם כולו
בכלל, לאמר כי לא אבדו תקוותם לשוב ולהיות לעם העומד ברשות עצמו וכי
יקוו לאור כי יבנה המקדש וירושלים תשוב לקדמותה.
כי על כן החליטה אז הממשלה שני דברים להראות להעם כי תקוותם לא תבוא ויחרשו העיר ואת ההיכל וירדפו את הנשיא.
והן דברי הברייתא בתענית כ"ט שם:
"תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר וכו'".
והדבר הזה מדבר רדיפת בית הנשיאים עוד בימי אספסינוס דהיינו זמן קצר אחר החרבן בא מפורש גם אצל אייזעביוס קירכעננעשיכטע III, 12 ויאמר שם: "לבד זה מסופר כי וועספאסיאן צוה אחר כבישת ירושלים לחפש ולמצוא את כל משפחת בית דוד למען אשר לא ישאר עוד אצל היהודים ניר מבית הממשלה והפקודה הזאת הביאה רדיפות רבות אצל היהודים."
ואף כי יאמר "אחר כבישת ירושלים" הדבר מתבאר מתוך דבריו שאין הכונה מיד לאחר כבישת ירושלים, כי אם לאחר זמן, איזה שנים אחר זה אחרי אשר כבר שקטה הארץ ממלחמת החרבן.
שהרי יאמר כי חפקודה הזאת הביאה רדיפות רבות אצל היהודים בכלל.
ומיד אחרי כבישת ירושלים הרי נרדפו היהודים על צוארם, וימים רבים עשה טיטוס חגי שעשועים בערי יהודה וסיריען, ובני יהודה לאלפים ורבבות הוכרחו להאבק עם חיות טורפות, ועוד דברים רבים מבהילים כאלה, וכל חיי היהודים היו הפקר אז ויהיו לבז ולמשסה.
ומה הי׳ אפשר אז להוסיף בנוגע להעם בכללו על ידי פקודה כזו בשעה שבלא זה השיגה אותם כל יד עמל באופן היותר נורא. ונאמר מפורש כי הפקודה הזאת הביאה רדיפות רבות להעם". אבל כן הדבר שהי׳ זה אחרי עבור הבהלה הראשונה, והעם התחיל לשוב מעט למנוחתו. ואייזעביוס אשר כתב דבריו מאות בשנים אחרי החרבן הי׳ אצלו גם ארבע וחמש שנים אחר החרבן בכלל "אחרי כבישת ירושלים" (לג).
אף גם זאת יוודע לנו מדברי אייזעביוס כי לא הי׳ בזה דבר רדיפת הנשיא לבד, כי אם שיחד עם זה באו גם רדיפות להעם. וזה ישוב ויורה לנו ככל דברינו כי בא הדבר על ידי אשר ראו הרומיים כי על ידי בית הנשיא נתחזק רוח העם, ראו והכירו כי על ידי פעולת הנשיאות התחיל העם לשוב ולהרגיש את נפשו ואת עצמו, ראו הרומיים והכירו כי לא נפזרו עצמיו לפי שאול ככל אשר חשבו אחר המלחמה, כי אם יתעודד ירפא שבריו ויקום לתחי׳ וגם ישוב לכל תקוותיו.
הערה (לג): ולפנינו בימי ביתר יבואר כי גם בכלל דבר לא הי׳ לאייזעביוס בנוגע לבני ישראל עם צמצום דבר המאורעות.
מטרת דבריו לא היו דברי הימים כי אם לשמוח לאיד ולבשר בגוים כי בני ישראל נלקו בכפלים.
