74
רדיפת הנשיא רבן גמליאל
ואשר גם יאמר בחלק ד׳ עמוד 185 "אך ימי הרעה אחרי מלחמת ביתר לא ארכו כי אם שלש שנים."
ואם כן הנה לדברי גרעץ גם בסוף ימי גזירות אדריינוס הי׳ רבן שמעון בן גמליאל תינוק עדיין.
ובכל זה פתאום נעשה רבן שמעון בן גמליאל כבר בימים ההם לנשיא ראש הדור, ולמרות ימי הגזירות והשמד יושב לו בשלוה בבית המדרש ושר רומא בא לבית המדרש בעצם ימי השמד לאמר ולהודיע שם "בעל החוטם מתבקש".
ומתוך דברים כאלה יבוא ויגיה בגמ׳ ויחליף את הזמנים וכל סידור המעשים. אבל כל דברי הברייתא ברורים, ואך בטעות חשבו כל החוקרים האלה כי אך טורנוסרופוס אחד היה שם, זה שהי׳ נציב בימי אדרינוס.
עד שהחכם גרעץ יאמר "הדבר יוצא ברור כי ידובר בימי אדרינוס וקשורה יחד עם הנציב טוניוסרופוס"
והדבר מפורש שהי׳ שם גם טורנוסרופוס אחר והוא הי׳ שם בימי רבן גמליאל בהימים אשר אחר החרבן.
והדברים יוצאים מפורשים גם ממקום אחר כי רבן גמליאל נרדף עוד בימי אספסינוס אבי טיטוס, והוא דבר מאורע אשר הי' באמת זמן קרוב לאחר החרבן, ונבאר הדברים:
פרק כ.
כבר נתבאר לנו כי ברוחב דעתו וחכמתו השכיל רבן יוחנן בן זכאי להליט
לפני אספסינוס את דבר הנשיאות במעטפה של "שושילתא דרבן גמליאל" והרומי
לא הבין את כל רוחב הדבר הזה.
ידע רבן יוחנן בן זכאי עד כמה ינהרו כל העם אחר בית הנשיאים, וכאשר אך יורשה להם לשבת באין מפגיע ביבנה, המקום אשר הורשה לכל חכמי ישראל, "יבנה וחכמיה", אז יבוא דבר הנשיאות מעצמו ותבנה ותכונן אחדות כל העם על ידם, ובני ישראל ישובו לרקום עור ובשר תחת הנהגתם, ולאט לאט ישוב העם לכל כבודו הראשון. אבל המעשים עצמם מכיון שהתחילו לעשות דרכם הכריזו בפומבי על עושיהם, ובאמצם ברכים כושלות, ובקומם כל הרוס בישראל, בשלחם יד עזרה בכל המקום אשר הי׳ זה דרוש, ובסדרם חיי הקהלות והערים, ובקרבם עצם אל עצמו בתוך העם עצמו, גם בכל אשר השתדלו לבלי להראות אפי׳ פנים של זעיר אנפין בכל זה נראה פעולת הנשיאות גם מעצמה עד שגם הרומיים החלו להרגיש זה.
וביותר עוד כי הידועים אשר התהלכו עוד בין בני ישראל הציקו להם מאד במלשינותם עליהם לפניי הממשלה. והן דברי הגמ׳ בברכות ד׳ כ"ח:
"תנו רבנן וכו׳ אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים עמד שמואל הקטן ותקנה" וכו׳.
לפי שאז הותחלה עת אשר היתה השעה צריכה לכך, כי אבדן חוסן הלאומי וכל ניר של ממשלה פתחו שערים לפני הידועים לחשוב מחשבות הרס
