לו
דבר הנשיאות ביבנה
והדברים מתבארים מעצמם, כי בהיות רבן גמליאל הנשיא ביבנה מיד אחר
החרבן נתנו על ידו בימים הראשונים את זקני בני בתירא בכל דבר ההנהגה.
כי המצב הי׳ נורא מאד, אחרי ההרס ושממון ואחרי המטבח מאלפי אלפים והשביה הגדולה, וכל מחמדי עין הלכו שבי לפני צר, והעם דרש עזר גדול מאד להקימם מעפר ולהשיבם לתחיה, ורבן גמליאל אך זה עתה בימי השממון וההרס הי׳ לנשיא תחת אביו.
כי על כל זאת הושיבו עמו בימים הראשונים לעזר על יד ימינו את ראשי זקני דור העבר זקני בני בתירא, אשר היו באמנה עם בית הנשיאים זה מאה שנה, ואשר זקני המשפחה הזאת בירושלים הם מסרו את הנשיאות להלל הבבלי ראש משפחת הנשיאים עתה, אשר רבן גמליאל כבר הי׳ דור חמישי להם. ובהיות רבן גמליאל תלמידו לא הי׳ נדרש לריב"ז לשאול את פיו וחלק הכבוד הזה לזקני הדור אשר ישבו עמו, זקני בני בתירא.
ואחרי כל מה שנתבאר לנו נשוב ונראה את דבר המעשים בימים ההם אשר יפתחו לפנינו מעצמם.
והחוקרים האחרונים מחקו ויגיהו וישבשו ויבואו ויאחרו את הדברים גם חמשים שנה, וגם שבעים שנה אחר זמנם, כרצוץ איש ואיש.
אבל הוא מאורע גדול וכולל מהימים הראשונים אשר אחר ימי החרבן, בראשית ימי יבנה, ונבאר הדברים.
פרק י״ט.
רדיפת הנשיא רבן גמליאל.
בברייתא במסכת תענית ד׳ כ"ט נאמר: "תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל(לב) נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם (הנשיא) מתבקש, שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו אזל לגביה בצינעא אמר ליה אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי אמר ליה הן אמר ליה אישתבע לי אישתבע ליה סלק לאיגרא נפל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו."
הערה (לב): במשנה נאמר ״ונחרשה העיר״ ועל זה בא לפנינו בגמ׳ ונחרשה העיר "תניא כשחרש
טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל וכו'״,
ואין בזה לא סתירה ולא שנוי הנוסחאות ומשנתינו אשר באו בה זה אחר זה מה שהי׳ ביום תשעה באב חשבה חרישת העיר אשר מזה התחילו והי' ביום תשעה באב, וחרישת ההיכל הי׳ איזה ימים אחר זה כאשר הגיעו בחרישת העיר עד לשם.
ודברי הברייתא אשר כל עיקרם הם רק לספר דבר רדיפת רבן גמליאל אז, אשר זה הי׳ כבר יחד עם חרישת ההיכל נאמר שם כן ״כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל וכו'. ואך על פי זה נבין את דברי הירושלמי הקצרים אשר באו שם:
"ונחרשה העיר חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל״
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי נחרשה העיר כולל כל ירושלים ולא את ההיכל לבד.
אבל דברי הירושלמי הם לאמר שבזמן ההוא ויחד עם חרישת העיר בא גם חרישת ההיכל.
"ונחרשה העיר וחרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל״ והדברים מבוארים. והסופרים השמיטו וי"ו אצל ״חרש״ וצ״ל ״וחרש״ רופוס וכו'.
