פדיון האסורים ברומי
כו
והחכם גרעץ אשר ההורדסים היו קרובים אל לבו ישתדל השתדלות גדולה לשתף גם אותם בעבודת הצבור אחר החרבן ויאמר בח"ד עמוד 25:
"להעוזרים להקל עול המנצחים אספסינוס וטיטוס נוכל לחשוב גם את הנשארים מבית הורדוס אגריפא ובערעניקע אשר היו קרובים מאד אל הקיסר וכו׳ אבל בדברי ימי ישראל נמחק רשומם וכו׳ עד כי גם האגדה לא תרצה להזכירם וכו' כי בית הורדוס לא מצאה מקומה בלב בני ישראל ועל כן נקמו העם נקמתם מהם על ידי שכחה שלמה."
ואין כל זה כי אם דברים בטלים. אין לך עם מכיר טובה כישראל, ואלו עשו ההורדסים אחר החרבן גדולה או קטנה לטובתם הי׳ הדבר מרומז פה ושם. והננו רואים לפנינו כי גם יאזעפוס אשר הוא בודאי הי׳ קשור ואחוז עם אגריפא אחר ההרבן וגם עסקו יחד בסידור וסגנון ספר מלחמות היהודים עד כי הי׳ בידו ששים ושנים מכתבים על זה מאגריפא.
ואף כי דבריו של יאזעפוס במלחמות היהודים ישתרעו על המעשים של איזה שנים אחר החרבן, בכל זה אין בכל דבריו כל זכר כי עשה אגריפא דבר לטובתן של ישראל.
ואלו הי׳ שם מאגריפא אפי׳ שיחה נאה עבור בני ישראל, אז הי׳ יאזעפוס מרבה דברים ומספר לנו את הדבר ברב ענין ובפה רחב. אבל לא היתה כזאת ולא הי׳ יכול להיות, וכאשר אך אבדו בני ישראל את עמדתם בארצם עזבו הם אותם לאנחות ויהיו עריהם.
כי גם דבר לא הי׳ לכל האנשים האלה עם בני ישראל, ואחרי אשר לא יכלו עוד לגוז את צמרם ולהפשיט את עורם השתקעו לגמרי בין האומות. וגרעץ עצמו אך שורה אחת אחר זה יאמר שם: "בלא ספק נאבדו ההורדסים על ידי נשואי תערובות בין הרומיים.
אבל לא לאחר זמן וברבות הימים נאבדו על ידי נשואי תערובות, כי אם שגם לפני זה לא נמצאו בין בני ישראל כי אם לאכול מפרים ולשבוע מטובם ולפלס נתיב לחמס ידם, עד בי הביאו את המלחמה, ואחר זה גם את החרבן.
עתה אשר לא יכלו לעשות כן שבו אל מקומם וישתדלו אצל הרומיים להפוך בלהות על בני ישראל ולתתם לשמצה בקמיהם למען הרבות כבודם בלאומים, לאמר בי בני ישראל ברוע לבבם וקשי ערפם לא שמעו לקולם וימרדו בהרומיים, ככל אשר כבר נתבאר.
ואחרי כל מה שנתבאר נוכל לבוא לכל סדרי המעשים ודרכי הליכתם בכל משך ימי יבנה, דהיינו מהחרבן עד ערך כעשרים שנה אחר החרבן, אשר זה הוא משך זמן כל ימי יבנה ככל אשר יבואר לפנינו.
פרק יג. דבר הנשיאות ביבנה.
הדבר הזה מי הי׳ לנשיא מיד בראשית בואם ליבנה ותחת יד מי נסדרו ונעשו המעשים מראשית ימי יבנה ואילך, לא הי׳ נדרש לחקור עליו כלל, שהרי רבן גמליאל הי׳ שם, והדבר ידוע כי מן הלל הזקן ואילך היתה הנשיאות ביד
