דבר רבן יוחנן בן זכאי וחביריו
כד
וגם אם נרצה לאמר כי בני הערים הם עצמם בחרו להם ראשיהם, הנה הדבר מבואר שעמד כל זה תחת ההנהגה העליונה של הנשיאות.
ואמנם ידע רבן יוחנן בן זכאי כי כל הדברים האלה הנם אפשר רק אם יהי׳ שם דבר אחד לדור והוא הנשיא וההנהגה הכללית תחת ידו.
אבל בידעו כי זה ודאי אשר לא יסכים הרומי הלז להקים ברשיונו דבר נשיאות כללית בישראל, השכיל בחכמתו הגדולה להבליט את בקשתו זאת בתוך בקשה של זעיר אנפין מבלי לגעת בדבר הנשיאות ומשרתה.
ותהי בקשתו רק זאת לבלי לגעת לרעה בשושילתא דרבן גמליאל (הזקן) אשר היו באמנה את הרומיים (כ).
"תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל" (כא).
והיינו שיהיו שושילתא דרבן גמליאל כל נכדיו וביתו שלוים, וכי יוכלו לישב בשלות השקט ביבנה עם רבן יוחנן בן זכאי. ידע רבן יוחנן כי אם רק לא ירגיזו הרומיים את בית הנשיאים, הנה גם אם לא יוכרז על רבן גמליאל הנשיא החדש שם נשיא בפומבי בתוך העם, יהי׳ גם מעצמו נשיא העם ומוליכם, והעם יביטו אליו ונהרו, בהיותו כבר דור חמישי בנשיאות מאב לבן, נכדם של הלל הזקן ורבן גמליאל הזקן, אשר נשאו בחוצן את כלל ישראל, ובהיותו גם הוא עצמו מראשי חכמי התורה אשר ידע כל העם עד כמה ימסרו נפשם לרווחתם של ישראל ולישועתם.
ונראה ונשתומם על רוממות נפשו הגדולה של רבן יוחנן בן זכאי, כי לא הי׳ די לו בזה לבד את אשר הוא נשאר גס עתה רק אב בית דין, ורבן גמליאל הי׳ לנשיא (כמו שיבואר לפנינו) כי אם שגם עשה יותר הרבה כי למען לתת ידים לפעלו של רבן גמליאל אשר לא הי׳ כי אם תלמידו, הלך רבן יוחנן בן זכאי והתישב במקום אחד (יבואר לפנינו) והוא בא ליבנה בזקנותו הגדולה לימי הרגלים וימי הוועד ככל דבר הראש בית דין. למען אשר יהי׳ אפשר להנשיא החדש לנהוג נשיאותו ברמים, ולהכבד על פני כל העם ולהיות הראש והמנהיג בהמתיבתא הכללית מה שלא הי׳ אפשר אם ישב שם גם זקן הדור, תלמידו של הלל הזקן, האיש אשר קפל את כל ימי הדורות האלה מימי הורדוס עד היום ואשר יחד עם זח הנהו ראש כל הדור בתורה, וכל חכמי הדור נחשבו רק כתלמידיו, ונוסף לזה אך מידו ועל ידו באו עתה כל הסדרים של משען ומשענה.
כי על כן התרחק הוא עצמו מיבנה ויתן ידים לרבן גמליאל. אבל בהיות הימים ההם ימי האסונות היותר גדולים, ופיזור העם נורא מאד,
הערה (כ): לפנינו בפרק ד' הניגא סגן הבפנים יבואר כי רבן שמעון בן גמליאל הזקן לא נהרג על ידי הרומיים, ומת על מטתו או נהרג על ידי שמעון בן גיורא.
וזה עצמו את אשר בקש רבן יוחנן בן זכאי לבלי ליגע לרעה בביתו ודבריו נשמעו ישוב ויורה לנו את אשר כבר נתבאר כי אף שהתערב רבן שמעון בהמלחמה לא היו מעשיו נגד הרומיים עצמם כי אם נגד אגריפא וחבר האבירים.
הערה (כא): ולהקטין עוד יותר את אימת בקשותיו ולעשותם בעיני הרומי עוד יותר לדברים פרטים שאינם כלום סיים דבריו בבקשת "ואסוותא ליה לר׳ צדוק".
