המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
כא למחות רשומה ולהשמיד את שרשיה, וגם אם תכוסה במשאון, מבין רגבי עפר תעלה ומבין צחיחי סלעים תגלה ותראה.
וכבר נתבארו לנו כל הדברים מתוך דברי יאזעפוס עצמו, ויראו עוד יותר מכל דברינו בכרך הקודם בכל פרטי הדברים מלפני ימי המלחמה וכל דבר המלחמה עצמה.
פרק י. רבן יוחנן בן זכאי וחבריו.
אם שבר בית ישראל אז הי׳ גדול כים ואסונם רחב ועמוק כתהום רבה ונורא מאד, הנה היה יכול להתהפך לשבר עוד יותר נורא ולאסונות עוד יותר איומים. כי לא במעמד הדברים אחרי חרבן הבית הראשון הי׳ הדבר עתה אחרי חרבן הבית השני.
בימי חרבן הבית הראשון הי׳ כל מעשי הבבליים נגד בני ישראל רק דבר מדיני כללי, אבל גם ממשלת בבל, גם כל העמים כולם, גם הכשדים עצמם דבר לא הי׳ להם נגד עם בני ישראל ביחוד.
לא בן בסוף ימי הבית השני אשר מימי הורדוס ואילך התפשט פתגם כללי בנוגע לעם בני ישראל כי כל אוכליו לא יאשמו ותבא שנאה עזה כמות בין כל עמי הנכר לבני ישראל ומכל עברים סערו להפיצם. בחרבן הבית הראשון מצאה האומה בכללה מנוחה שלמה על נהרות בבל ויתישבו שם בערים אשר בנו להם לבדם, ויבנו בתים ויטעו כרמים, ובניהם שרים בהיכל מלך בבל.
אז הי׳ להם דבר ה׳ ביד נביאו ירמיהו (כ"ט) בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואבלו את פרין קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים וכו׳ ורבו שם ואל תמעטו ודרשו את שלום העיר אשד הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ד׳ כי בשלומה יהי׳ לכם שלום.
כי שלום אמת ומנוחה שלמה מצאו בבואם לבבל וישבו שלוים ושקטים ועמי הנכר לא הרגיזו מנוחתם וגם ממשלת הארץ שמה עליהם עיניה לטובה. ועל כן בכל חרבן הארץ לא הי׳ כל סבנה להעם מזה, ותהי להיפך, כי בראותם את הבלי תעתועי הגוים וכי כגבוה שמים מארץ גבהו דרכי תורתם מכל מעשי הגוים, נתחזק אצלם עוד יותר דבר עמם, דבר תורת ד׳ וכל דבר אהבת הלאום ורוח ישראל בכל טהרתו ובכל אורו ואמתו. אבל תהום נורא הי׳ מעמדם בימי חרבן הבית השני, כי גם לבד חרבן הארץ, חרבן ירושלים וחרבן המקדש, הנה כבר מזה שנים רבות עשו היונים וכל עמי הקדם בכלל חוזה יחד להשיבם עד דכא ולהשפילם עד עפר.
ואיזה שנים לפני החרבן כבר הגיע הדבר למרום קצו עד כי החלו להכין להם מטבח גם במצרים גם בסיריען גם בארץ ישראל עצמה בערים רבות מאד.
דברנים וכותבי פלסתר דברו והפיצו בכל עבר ופנה משטמה נוראה וידרשו בראש הומיות להומם ולכלותם.