40
המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
״המלך אגריפא כתב ששים ושנים מכתבים לעדות אמתת דברי.
והדבר מבואר מעצמו כי להעיד כי כנים הדברים די במכתב אחד. אבל השנים וששים מכתבים בזה הם בל מה שהעיר אגריפא בכל דבר ודבר איך ובאיזה סגנון למסור הדברים, ותוספת גלוי דעתו.
ומכל הששים ושנים מכתבים כתב שם יאזעפוס לפנינו רק שנים מהם, שני מכתבים קצרים אשר הי׳ אפשר להראות חזותם לרבים, ובכל זה הנה הדבר יוצא כן גם מהם, כי האחד מהם לשונו: "המלך אגריפא לאוהבו יאזעפוס שלום." "מתוך ספרך הנני רואה כי לא נדרש לך ללמוד דבר וכו׳ אבל כאשר תהי׳ עמדי יחד תשמע ממני בעצמי דברים רבים בלתי נודעים עד היום." והנה היו ביניהם בזה גם דברים אשר לא רצה אגריפא למוסרם בלתי אם פה אל פה. גם במכתב השני הקצר עוד יותר נאמר בו בקשת אגריפא ליאזעפוס "לשלוח לו את יתר חלקי הספר", אשר גם מזה מבואר כי לא חיבור שלם שלח לו יאזעפוס, כי אם דבר דבר לשמוע ממנו אם הפיקו הדברים כל חפצו, או ירצה לשנות בהם. ומזה באמת באו יחד ששים ושנים מכתבים מאגריפא אליו, על כל ענין לעצמו להורות הדרך לפני יאזעפוס.
ומכל זה יחד הדבר מבואר נגלה כי יחד עם דעת אגריפא וחפציו סידר יאזעפוס את כל דבריו ויהיו דבריהם למצוא הדרך איך להצדיק את אגריפא ולהרשיע את ישראל, כי צדק אגריפא וכל דרכיו מישרים, ובני ישראל אשמם בראשם וכגמול ידם בא להם. והנה לא הי׳ די לפניהם את אשר הם בידם חציתו את האש והביאו את החרבן הנורא, כי אם גם אחרי אשר נחרבה ארץ יהודה, כאשר גם חרבה ירושלים ונשרף מקדש ד׳ וכל העם היו מפרפרים בין החיים והמות ודמם כנחל שוטף, בשעה ההיא ישבו יחד להתיעץ על צפונותיהם, איך לגולל כל האשמה בראש העם, ותלו קולר גדול בצוארם לעיני הרומיים וישימו עליהם עבטיט וכעבות העגלה חטאה, להגדיל חטאתם, ויתנום למורדים ברומיים גם עוד טרם התגלע הריב, וגם לאנשים אשר אינם מן הישוב ומתקוממים מבלי דעת רק מתוך סערת רוחם ורעת לבבם אשר השקט לא יוכלו.
אף כי ידע יאזעפוס, וידע אגריפא עמו, כי הקיסר עצמו גם הוא יקרא הדברים, ככל אשר יאמר שם יאזעפוס עצמו.
ומה יפלא אם מאז ואילך גדלה ורבתה חמת הרומיים על ישראל, ומה יפלא אם כל מעשיהם של הרומיים מאז ואילך כוננו על יתר רק לנקום מבני ישראל שבע על חטאותם ולהסירם מעם, ומה יפלא אם מאז ואילך הביטו עליהם הרומיים בעיני בוז כעל אומה ירודה, ונרגיש כל זה בעצמותינו גם עד היום הזה.
אבל אם לא נוכל כהיום להשיב את הריסותם מלפני ימי החרבן, עד אשר ירחם ד׳ את עמו ובחר עוד בציון וירושלים, הנה נוכל להשיב את האמת למקומה ולתקן עותתם מאחרי החרבן, בכל הנוגע לסגנון הדברים ולסדרי המעשים וכל דבר המעשים עצמם, כי גדולה היא מאד מדת האמת ואין כל בריה יכולה
