38
המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
ובבל זה נראה בזה דבר נפלא מאד אשר נראה ונשתומם, כי רק שמעון בן גיורא הומת כמורד בהרומייס ויוחנן בן לוי נענש רק בעונש קל לשבת בבית האסורים.
ואף כי במסע הנצחון הלך גם יוחנן בן לוי כמו שהלכו שם גם כשבעה מאות משועי ירושלים, אבל לא הומת שם כי אם שמעון בן גיורא לבדו.
ובמלחמת היהודים VI, 9, 4יאמר יאזעפוס: "יוחנן ביחד עם אחיו אשר סבלו רעב בהמנהרות אשר התחבאו, בקשו עתה חסד אצל הרומיים, את אשר לא עשו לפני זה בימי המלחמה, וגם שמעון אחרי אשר נלחם עם מזי רעב מסר עצמו אל הרומיים (עי' לפנינו פרק י"ט) והוא הוכן להקריבו לטבח ביום חג הנצחון ברומא, ויוחנן נשפט לשבת בבית האסורים כל ימי חייו." ושם אחר זה VII, 5, 6אחרי אשר יאריך ברוב ענין לספר את כל דבר חג הנצחון ברומא יאמר:
"סוף מטרת המסע הי׳ היכל יופיטער אשר שס עמדו. מנהג הוא מימי קדם לחכות שם עד אשר יבוא השליח להכריז כי הומת שר צבא האויב, וזה הי' שמעון בן גיורא, אשר הלך יחד עם האחרים במסע הנצחון. עתה שמו עליו חבל והעלה לגרדום ומוליכיו יסרוהו בשוטים בדרך מהלכו, ובמקום הזה נדונו למיתה על פי חוקי רומא כל אלה אשר נתחייבו מיתה. כאשר הכריזו כי הומת הריעו כל הנאספים ויחלו להקריב קרבנות." וליוחנן לא נעשה מכל זה דבר וגם נשאר בחיים, רק הושב בבית האסורים ככל חוטא ממדרגה קלה, וכי גם לא רצו שיתהלך חפשי בין העם. ואחיו היו גם חפשים לנפשם, ולא נעשה עמם דבר. ורק תמהון הוא כי לא הרגישו בכל זה כל כותבי דברי הימים ויכתבו דבריהם באופן כזה כי בנוגע להמרידה נגד הרומיים הי' גם יוחנן כשמעון ועוד גם יותר ממנו בהיות כל מעשי יוחנן מראשית ימי המלחמה. אבל כן הדבר כי ידעו הרומיים היטב אשר יוחנן לא מרד בהרומיים עצמם כלל.
וידעו היטב אשר בבוא המשרה בירושלים לידו בקש מהרומיים רק את השלום ,ויתחננו הוא וכל סגולת העם לפני אספסינוס וטיטוס לתת להעם את שאלתם להסיר מהם רק את נגע אגריפא והאבירים, למען אשר יוכלו להביא סדרים בארץ ולהשיב המנוחה שם. ואחרי מות נירון גם היו ימים אשר אספסינוס גם נטה אוזן לדבריהם, והוא שלח את טיטוס בנו אל הקיסר החדש לשמוע דעתו על זה ופקודתו.
ורק ריש בריוני שמעון בן גיורא הוא הי׳ המורד בהרומיים עצמם, ויוחנן בן לוי וכל ראשי ירושלים לא יכלו לעשות כל מאומה בהיות ירושלים עצמה מאז ואילך בידי שמעון וחבורתו וכל שעריה בידם.
ואחר־ אשר השלום נתבטל על ידי שמעון בן גיורא נסחף גם הוא לתוך המלחמה בהכרח.
אז ראו חכמי התורה כי אזלת יד בירושלים ויחשבו מחשבות איך להציל את העם.
