עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/44

המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט‬

‫יח‬

‬‬ נדחו עתה לאחוריהם והרומיים לא יכלו להשלים עמהם כי ירושלים לא היתה‬‬ ‫בידם כי אם בידי שמעון בן גיורא ראש בריוני אשר בפחזותו חשב להלחם עם‬ הרומיים ולעשות לו ממשלה‪.‬‬ ‫ ועיקר תנאי השלום מצד הרומיים הלא הי׳ למסור את ירושלים לידם‬ ולמסור להם את כל כלי הנשק אשר ביד בני ישראל. ‬ ‫ושני הדברים האלה לא רצה שמעון בן גיורא לשמוע.

והן דברי האבות דר׳ נתן פרק ד׳:‬ "וכשבא אספסינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה‬ ‫אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש‬ ‫וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי (כל אחד ואחד) קשת אחת או חץ‬ ‫אחד ואלך לי מכם וכו׳ כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי‬ ‫ירושלים (בעת ההיא) ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת‬ ‫ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה הוא מבקש מכם הא אינו מבקש מכם‬ ‫אלא קשת אחת או חץ אחד וילך לו מכם וכו׳ וכיון שאמר להם ריב"ז יום אחד‬ ‫ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכו׳."

‫והדברים נאמרו בסגנון של אגדה, ‬ועיקר ענינם הם מעשים שהיו כי בימים‬ ‫ההם לפני אשר יצא רבן יוחנן בן זכאי אל אספסינוס, ‬ועל פיו ליבנה, ‬היו ימי‬ הצעת דבר השלום בין בני ישראל והרומיים. ‬ ‫והזמן רשום עוד יותר לכל סימניו באגדה דגיטין ד׳ נ״ו אשר יש שם כל‬ יסודי הדברים. ‬ובא שם: "שדר (נערא) עילוייהו לאספסינוס וכו׳ הוו בהו הנהו תלתא עתירי‬ נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת וכו׳ חד אמר להו אנא זיינא‬ ‫להו בחיטי ושערי וחד אמר להו וכו׳ הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו‬ ‫בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק ונעביד שלמא‬ בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרו להו‬ ‫רבנן לא מסתייעא מלתא קמו קלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערי‬ ‫והוה כפנא וכו׳ אבא סקרא ריש בריוני דירושלים (ראש אצל שמעון בן‬ ‫גיורא על אנשיו מירושלים) בר אהתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא‬ ‫בצינעא לגבאי אתא אמר ליה עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא‬ ‫בכפנא אמר ליה מאי איעבד דאי אמינא להו מידי קטלו לי‬ ‫אמר ליה חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוה הצלה פורתא אמר ליה‬ ‫נקוט נפשך בקצירי וכו׳ נכנס בו ר׳ אליעזר מצד אהד ור׳ יהושע מצד אחר כי מטו ‬‫לפתחא בעו למדקריה‪ אמר להו וכו׳ פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם‬ אמר שלמא עלך מלכא וכו׳."

‫ומבואר כי היה זה בהימים אשר המצור היה מבפנים ולא מבחוץ וירושלים‬ ‫לא באה עוד במצור, כי היה זה בעוד אספסינוס בקיסרין ועל זה הוא שנאמר‬ "כי מטא להתם" וטרם אשר נעשה לקיסר, כמו שמפורש שהשיב לו ‪"‬לאו‬ ‫מלכא אנא".‬

‫ואת אשר לא היה אפשר לצאת הי׳ מפני אלה אשר בפנים אשר השערים‬ היו בידם שהם שמעון בן גיורא וחילו‪.‬‬ ‬‬