376
ר' אליעזר בפרט
אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא המענה השכים וחרש
מלא מענה אמרו אותו היום ערב שבת הי׳ הלך וסעד אצל חמיו ויש אומרים
לא טעם כלום מו׳ שעות של ערב שבת עד ו' שעות של מוצאי שבת כשהוא
הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי"א גללי בקר הי' הלך
ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא
ריח רע מפיו (מפני שלא הי' לו מה לאכול) אמר לו ריב"ז אליעזר בני כלום
סעדת היום שתק שוב אמר לו ושתק שלח וקרא לאכסני' שלו אמר לו כלום
סעד אליעזר אצליכם וכו׳ ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר וכו' שמע עליו
הורקנוס אביו שהי׳ לומד תורה וכו׳ אמר אלך ואדור וכו׳ עמד הורקנוס אביו על
רגליו ואמר רבותי אני לא באתי וכו׳ עכשיו כל נכסי יהיו נתונים לאליעזר בני וכו׳״.
וראוי לנו לבאר הדברים על ענינם, כי אף שנאמר ״בן עשרים ושתים שנה הי׳ ולא למד תודה״ אין הכונה שזה עתה רצה להתחיל ללמוד תורה שהרי במקום הזה עצמו בא ״פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי״.
והדבר ידוע כי רבן יוחנן בן זכאי לא הי' מלמד תינוקות בירישלים.
הוא נהג שם המתיבתא הגדולה, וגם לפני מות רבן גמליאל הזקן שלא הוא הי׳ ראש המתיבתא הי׳ שם ישיבתו גדולה מאד (יבואי לנו בכרך שלפני זה) וגדולי החכמים ישבו לפניו, ולא מתחילים ללמוד.
ולא יוכל להיות כל ספק שכבר למד לפני זה לא לבד מקרא כי אם גם משנה מפי רבו דמתניתא וגם טעמי המשנה מפי רבו דאולפנא, ורק אחר זה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי.
ואחרי שמפורש בזה כי בהלכו מבית אביו הלך לשבת לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, הדבר מבואר מעצמו כי לפני מה שהלך מבית אביו דהיינו בילדותו כבר למד תורה הרבה.
והדבר יוצא גם מפורש כן מדברי הירושלמי, כי המעשה שבא בבבלי שבת ק"ד ״אתו דרדקי לבי מדרשא״ בא זה עצמו בירושלמי מגילה פ"א ה"ט:
״מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרון איתון נעביד בית וועדא דלא יבטל אמרין וכו׳ אמרון ר' ליעזר ור׳ יהושע הוון מנהון״.
ועל כן בהיות ר׳ אליעזר כבר בן כ״ב או בן כ"ח מלא תורה מימי עלומיו, ורצה לשוב לאהלי תורה הגדולים בירושלים, לא הי׳ כל רשות לאביו למונעו מזה.
ואיש כר' אליעזר אשר רבו הגדול אמר עליו כבר כי הנהו מכריע בחכמתו את כל חכמי ישראל הגדולים, ואשר הי׳ באמת ראש כל הדור,
הלא אין ספק כי הרגיש בנפשו כי אין תעודתו להשאר לעולם חורש בבקרים, ואם כי לא היו לו נכסים לעצמו כי אם בתוך נכסי אביו, הנה בהרגישו כחות נפשו הגדולים והנפלאים, החליט למסור נפשו על התורה.
ובהיותו רחוק מלקבל מתנות מכל אדם הסתיר רעבונו מאדם עד כי כאשר שאל אותו רבן יוחנן בן זכאי על זה לא השיב ״שלח וקרא לאכסני׳ שלו א"ל
