372
לוד אחרי נדידת הנשיאים
ואין זה כי אם טעות על טעות, אחרי ימי ביתר בימי השמד לא הי' עוד
ר׳ טרפון בחיים, ואין זכרונו בא לפנינו בשום מקום לא בימי השמד ולא לפני
זה בימי המלחמה, ולא גם לפני זה בימי אושא.
וזאת שנית כי אחרי ימי ביתר בימי השמד לא יכלו לשבת בלוד בארץ יהודה והשרידים נמצאו רק בהגליל ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
והחוקרים האלה גם לא ידעו לא דרכי רבותינו חכמי התורה ולא מעשי הימים בדברי ימי ישראל.
וחשבו כי חכמי ישראל יכלו לעסוק בדין זה רק בשעת השמד, מבלי לדעת כי אפי׳ בדיני הקרכנות והמקדש עסקו ממש בדרך זה עצמו אשר עסקו בהלכות שבת ויום טוב.
אבל יותר מזה, שמאז אשר באו ימי הרדיפות הי׳ זה דין של הלכה למעשה.
והננו רואים כי בבבל ובימי רבא אשר אז בודאי לא הי' כל שמד בבבל בכל זה בא במס׳ פסחים ד׳ כ"ה:
"כי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא וכו'".
כי בכל העתים ובכל הזמנים בימי גלות ישראל קרה שם כזאת וכזאת.
רק כי זה ודאי אשר דבר מעשיהם הפעם הי׳ בעת רעה ההוא בימי טראיאן שהרי הדבר מפורש שלא הי׳ זה לא בשבתם במתיבתא וגם לא בישבם בבית המדרש כי אם ״נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד".
ואף כי הי' לוד מקומו וביתו של ר׳ טרפון בכל זה שבת בבית נתזה והננו רואים תשובת החכמים לר׳ יהודה ״שאני בית נתזה דזריזין הן".
והדבר ידוע כי מעולם לא חילקו בדין בין זה לזה(נט) והכונה ״שאני בית נתזה דזריזין הן״ לא יוכל להיות כי אם זה שמפני שהיו שם אז חכמי הדור בקביעות וחזני הכנסת עמהם הי׳ לזה אז דין מקום זריזין.
פרק מ״א.
ר׳ אליעזר בן הורקנוס בפרט.
בעמדנו על הפרק בזמן מות ר׳ אליעזר בן הורקנוס אשר כבר נתבאר לנו כי נפטר גם הוא בימי היותם בלוד, היינו בימי היות ר' אלעזר בן עזריה נשיא בלוד, עלינו לדבר במקום הזה דברים אחדים על דבר ר׳ אליעזר בן הורקנוס ור׳ יהושע, ראשוני ראשי הדור ההוא.
בכל דברינו בדברי ימי ישראל הננו עוסקים רק בנוגע לדברי ימי ישראל הכוללים ודברי חכמי התורה ככל הנוגע להנהגתם את העם ועמדם בראש העם ודבר השתדלותם בנוגע לתורה בלימודה.
הערה (נט): ואמרו זה במקדש ״כהנים זריזין הן" אבל הדינים הנם שוים לכל ולא חילקו בין אדם לחבירו.
