המלחמה בכלל ומירושלים ליבנה בפרט
טו ובימים ההם מת גם הקיסר ההולל, נירון, אשר הוא עמד לבני ישראל לשטן בדרכם בהיותו אוהבו של אגריפא ביחוד.
והנה היתה קרובה ישועת בני ישראל לבוא וצדקתם להגלות, וכל מטרתם בהמלהמה עמדה להתמלאות.
אבל הצדוקים האבירים חבר הכהנים הגדולים לא שכחו דרכי אבותיהם מראשית ימיהם, ובראותם כי עוד מעט והעם יפיק זממו מהרומיים והסדרים ישובו למקומם והם לא יוכלו להיות לכל לראש ולדרוך על ראשי ישראל, עשו כנחשים שרפים אשר אין להם לחש לחבל ולהשחית עד כי השחיתו גם לעצמם.
וגם יאזעפוס איש בריתם ידבר בזה עליהם רתת, בהיות הדבר אז ידוע ומפורסם לכל כי אך על ידי זה באה כל הרעה, וגם הרומיים ידעו כי אך זה הביא המצור והמלחמה בירושלים ואת החרבן.
ונבאר את כל הדברים האלה ונראה כי בבל אשר השתדל יאזעפוס לבלי לפתוח שעריהם, הנה המעשים מכריזים על עצמם, ומבארים את כל הדבר כמו שהוא.
פרק ח.
יאזעפוס במלחמת היהודים IV, 9, 2יאמר:
"כאשר שב אספסינוס לקיסרין ויכין את כל חילו ללכת נגד ירושלים, נודע לו כי נהרג נירון קיסר ((Juni .9 68. כל דברי הקיסר הזה וכו׳ אספסינוס הניח הדבר עתה מלהסיע את המחנה נגד ירושלים כי חפץ לדעת תחילה מי ימלוך תחת נערא וגם אחר זה כאשר קבל הידיעה כי גאלבא הי׳ לקיסר לא רצה ללכת להלהם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן ועל כן שלה את טיטוס בנו אל גאלבא לברכו ולקבל ממנו פקודה איך להתנהג עתה עם היהודים ולמטרה זו הלך גם אגריפא עם טיטוס יהד בהאניה לבוא לרומא ,אבל בבואם עם אנית מלחמה לאהאיא (Achaja) כבר נהרג גאלבא, אשר רק שבעה חדשים ושבעה ימים ישב על כסא רומא, אחר היה לקיסר אטהא אשר לקח לו המלוכה בחזקה. אגריפא החליט לנסוע הלאה לרומא, אבל טיטוס שב מגריעכענלאנד לסוריען וישב לקיסרין אל אביו, ובהיותם שניהם בדאגה על רומא ארץ מולדתם לא שמו לב בעת ההיא להלחם עם היהודים."
ויאזעפוס היה אומן גדול במלאכתו וגם בכתבו את כל הדבר כמו שהוא, הוליך את הקוראים שולל.
כי יסיים אשר דחו עתה דבר המלחמה ,מפני כי ישבו ודאגו לשלום ארץ מולדתם.
אבל הנה סתירת דבריו אלה מבואר מעצמו, כי הלא כבר אמר בראש דבריו "כאשר קבל הידיעה כי נאלבא הי׳ לקיסר לא רצה ללכת להלחם על ירושלים טרם יפקוד עליו הקיסר החדש לעשות כן, ועל כן שלח את טיטוס בנו אל נאלבא לברכו ולקבל ממנו פקודה איך להתנהג עם היהודים״.
